ניתוח שרוול, מוכר גם כניתוח קיצור קיבה, הוא ניתוח שבא לסייע לאנשים עם בעיית השמנה חמורה. בניתוח זה למעשה כורתים חלק
מהקיבה ובכך מקטינים את הנפח שלה, זה מסייע למטופלים לאכול פחות ולהוריד במשקל.
ניתוח שרוול יכול להיות מקפצה טובה לאנשים הסובלים מהשמנת יתר, התחלה חדשה לכיוון של אורח חיים בריא והורדה במשקל. אולם, מה קורה כאשר מתרחשת בניתוח שרוול רשלנות רפואית אשר גורמת לנזק אצל המטופל? המשיכו לקרוא ולימדו עוד על הנושא של רשלנות רפואית בניתוח שרוול.
מהו ניתוח שרוול?
בניתוח זה למעשה נכרתת כ-90% מהקיבה של המטופל, החלק שנותר בגופו לאחר מכן הוא מוארך וגם צר מאוד ולמעשה נראה כשרוול. הנפח של קיבה סטנדרטית הוא כ-1,000 סמ״ק ולעומת זאת הנפח של השרוול הוא רק כ-100 סמ״ק.
ניתוח שרוול מסייע לאנשים שעוברים אותו בשתי דרכים:
- האחת, מאחר והנפח של הקיבה הוא קטן יותר, הכמות של המזון שהקיבה יכולה להכיל אחרי הניתוח הינה קטנה באופן משמעותי.
- השנייה, המטופל מרגיש פחות צורך ורצון לאכול משום שכמות הגרלין (ההורמון שאחראי על התיאבון ומופרש מכיפת הקיבה) הינה נמוכה יותר.
בעת שאנו חיים בה כיום, אנשים רבים ברחבי העולם סובלים מהשמנת יתר וניתוח שרוול נהיה אחד מהניתוח הפופולריים של זמננו.
מי המועמדים האידיאלים לניתוח שרוול? ומי לא?
מי שמתאים לניתוח שרוול אלו הם אנשים בעלי השמנת יתר חולנית וסובלים מלחץ דם גבוה, סוכרת, דום נשימה בשינה וכדומה. גם אנשים שעברו קיצור קיבה בניתוח טבעת מתכווננת יכולים להתאים לניתוח שרוול אם הניתוח של הטבעת לא סייע להם.
אנשים שעברו ניתוח טבעת SRVG ואנשים הסובלים מריפלוקס, לא יכולים לעבור ניתוח שרוול.
בנוסף, על המטופל לזכור שניתוח שרוול הוא לא רק תרופת קסם ושההצלחה של הניתוח תלויה מאוד במטופל ובאיך הוא ישנה את אורח חייו לאורח חיים בריא יותר.
אילו סיכונים טמונים בניתוח שרוול?
ישנם כל מיני סיכונים שיכולים לעלות עקב ניתוח שרוול, למשל: דליפת נוזלים מהאזור של הניתוח, דימומים פנימיים ואף מגבלות בתפקוד של המעיים והקיבה. בנוסף, ניתוח שרוול הוא הליך אשר נעשה בהרדמה מלאה ולכך באופן טבעי גם מתלווה סיכון.
מן הפסיקה: תביעת רשלנות רפואית בניתוח שרוול
נציין כדוגמה תביעה שהוגשה נגד אחד מבתי החולים וקופות החולים בארץ. התובעת טענה שהרופאים, לאחר רשלנות רפואית בניתוח שרוול, היו צריכים לכרות את קיבתה לחלוטין, ללא הרשלנות בניתוח השרוול לא היה בכך צורך ועוגמת הנפש והנזק שנגרמו לה היו נמנעים.
התובעת התלוננה למעשה על התנהלות בית החולים כבר מההתחלה. היא טענה שהם לא יידעו אותה מספיק לגבי הניתוח, שההליך לא התבצע בצורה מקצועית ונכונה וכן שהטיפול וההשגחה לאחר הניתוח התבצעו ברשלנות.
בחוות הדעת הרפואית שהתלוותה לתביעה, הרופא המומחה הצדיק את התובעת וקבע שההתנהגות של הרופאים לא הייתה סבירה.
כיצד מוכיחים רשלנות רפואית?
עלוות הרשלנות הרפואית מורכבת משלושה אלמנטים מצטברים: מעשה רשלני, נזק וקשר סיבתי.
- מעשה רשלני – יש להוכיח שנעשה מעשה רשלני. המבחן אשר מסייע לבית המשפט בקביעה זו הוא מבחן הרופא הסביר. יש להוכיח שכל רופא סביר אחר לא היה נוהג באותה צורה רשלנית שהרופא הרשלן התנהג. יש לבחון את מבחן הרופא הסביר בהתאם לסיטואציה הספציפית ובהתאם לנקודת הזמן שהאירוע קרה.
- נזק – יש להוכיח שקרה לניזוק נזק ממשי. אם קרה מעשה רשלני אך לא נגרם בגללו נזק, לא תוכל לקום עילת תביעה בגין רשלנות רפואית. כלומר, גם אם הרופא התרשל בדבר מסוים בניתוח שרוול אך לא נגרם נזק, לא נוכל לתבוע בגין רשלנות רפואית. זאת משום שדיני הנזיקין מבקשים להחזיר את הניזוק למצב שבו הוא היה לפני שנגרם לו הנזק.
- קשר סיבתי – כמו בכל תביעה נזיקית ברשלנות רפואית, יש להוכיח קשר של סיבה ותוצאה בין המעשה הרשלני של הרופא לבין הנזק שנגרם למטופל. אם לא נוכל להוכיח את הקשר הזה, לא תוכל להתקיים עילת תביעה בגין רשלנות רפואית.
בכדי להוכיח את שלושת האלמנטים הללו יש לקבל חוות דעת רפואית של מומחה רפואי לניתוחי שרוול. הוא יוכל לבחון את פרטי המקרה ולקבוע אם שלושת האלמנטים הללו אכן מתקיימים ואם ישנה עילת תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח שרוול.
