מתן תרופות בהליכים טיפוליים
לא רבים יודעים זאת, אך יותר ויותר בני אדם ניזוקים בגופם בצורה משמעותית מדי שנה כתוצאה מקבלת טיפול תרופתי שגוי שהוחדר לגופם. טעויות אלו עלולות להתרחש ממגוון רחב של סיבות, ובמקרים רבים הם מהווים מחדל רפואי רשלני של אחד הגורמים המטפלים.
כפי שנראה, על הרופא המטפל ושאר הגורמים הקשורים למתן הטיפול התרופתי, מוטלות חובה לאבחן את מצבו של המטופל כראוי ולהעניק לו את הטיפול התרופתי הדרוש ומותאם לו, במינון ובסדר הנכון.
טעויות רבות של רישום תרופות נובעות מחוסר היכרות של הגורם המטפל עם גיליון המטופל או על רקע של נטילת תרופות שלא תואמות את מצבו הבריאותי של החולה.
בכל מקרים אלו ואחרים, במידה והוכח כי נעשה מחדל בצורת מתן טיפול תרופתי שגוי של הצוות המטפל אל המטופל, ניתן לבחון האם ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו למטופל ממחדלים אלו.
רשלנות רפואית במתן טיפול תרופתי
כיום ישנן מספר סיטואציות נפוצות הבאות לפתחם של בתי המשפט בתביעות רשלנות רפואית בתחום זה. סוג התביעה הקלאסי הינו מתן טיפול תרופתי שלא במינון הנכון. כך במקרים בהם ניתנה תרופה במינון נמוך מדי או במינון גבוה מדי, יכולים להיגרם תופעות לוואי ושינויים פיזיולוגיים לא רצויים בגופו של המטופל.
במקרים חמורים יותר, ההשלכות במינון התרופה השגוי יכול לגרום לסכנת חיים של ממש. על הצוות המטפל לערוך את מכלול הבדיקות המתאימות לשם קבלת אבחון מדויק ככל האפשר עבור המטופל הספציפי. בהעדר הוראה שכזו, אי התאמה של הטיפול התרופתי למצבו הרפואי של החולה מהווה מחדל רשלני חמור שעלול לגרום לנזקים חמורים ואף בלתי הפיכים.
סוג תביעות נוסף של טיפול תרופתי נגרם כתוצאה מאי ניטור של רמות התרופה בדם של המטופל. אי ביצוע של הליך ניטור מקדים זה חושף את המטופל להפרעות שונות ואף להרעלות במידה והמינון נהיה רעיל.
סוג תביעות נפוצות הקשורות לטיפול תרופתי באות לידי ביטוי באי ביצוע של התאמות בין מינונים של תרופות שונות. על הגורם המטפל, אשר בדרך כלל הינו בעל היכרות אישית עם ההיסטוריה והרקע הרפואי של המטופל, מוטלת אחריות כבדה למתן טיפול תרופתי מסונכרן יחד עם מכלול התרופות האחרות בגין טיפולים אחרים או קשורים. התעלמות מתרופות מקבילות העלולות לגרום לנזק בלקיחתם יחדיו, מהווה מעשה רשלני החושף את הגורם המטפל לתביעת רשלנות רפואית.
אלמנט נוסף של עילת תביעות רשלנות רפואית בא לידי ביטוי בעקרון ההסכמה מדעת המעוגן בחוק זכויות החולה בחוק הישראלי. על הגורם המטפל להקפיד לתת הסבר מפורט על השפעות והשלכות הטיפול התרופתי, ועל תופעות הלוואי שעלולות להיגרם.
אי ביצועה של מטלה בסיסית וחשובה זו מהווה מחדל רפואי רשלני אשר גם מהווה פגיעה באוטונומיה של המטופל בגין אי ההסברים שנעשו שהיוו פגיעה לא רצונית בגופו.
חשוב לציין, כי מעבר לסיבות השונות שפירטנו לעיל, המהוות מחדל רפואי בגין אבחון לקוי ושגוי של הגורם המטפל במתן הטיפול התרופתי, ייתכנו מקרים שבהם האבחון היה נכון וראוי, אך המחדל הרשלני נבע מסיבות אחרות.
כך למשל במקרים של טעות טכנית והתבלבלות בין תרופות על ידי רוקח או רופא מטפל, טעות של היסח הדעת, או טעות שנובעת מכתב יד לא קריא של רושם המרשם. רשלנויות אלו מתרחשות בעיקר על ידי הגורמים המבצעים את המלצות נותן הטיפול התרופתי – כרוקחים, אחיות ועוד.
כיצד מגישים תביעת רשלנות רפואית בגין מתן תרופות שגוי?
בכל עילות אלו לסוגי חומרתן השונים, על מנת שנוכל לדעת בוודאות האם קיימת עילה לתביעה בגין המחדלים או האבחונים השגויים שנעשו, מומלץ לפנות לגורם מקצועי ומנוסה בתחום מתן תרופות בהליך טיפולי.
גורמים מקצועיים אלו יידעו לבחון את מכלול הנסיבות והנתונים הספציפיים, ובמידת הצורך להתאים אותם על פי העילה הנכונה על סמך הידע המשפטי והרפואי.
בכל מקרה של הוכחת מחדל רשלני או אבחון לקוי, יש להביא תימוכין באמצעות חוות דעת מומחים רפואיים המתמחים באותו תת תחום שבו ניתן הטיפול התרופתי. מומחים אלו יסקרו לבקשת הגורם המקצועי את השתלשלות הפרשה והנזקים שנוצרו, ויוכלו לחוות את דעתם ובמידת הצורך להוכיח בפני בית המשפט על סטייה של הגורם המטפל מן הפרקטיקה המקובלת או הרצויה בהליך מתן הטיפול התרופתי.
עוד באותו הנושא: מה ההבדל בין טעות טכנית לרשלנות רפואית?
