לטיפולים רפואיים יש סיכויים וסיכונים, וגם רופאים מיומנים יותר או פחות, טועים לפעמים באבחון או בטיפול. למרות שקשה להבחין בין טעות בשיקול דעת לבין רשלנות רפואית, בית המשפט קבע, כי לא כל כשל או טעות בטיפול רפואי באבחון או בשיקול דעת, עולים כדי רשלנות. כדי לקבוע רשלנות, צריך להוכיח כי מתקיימים יסודות עוולת הרשלנות. 
כדי לבחון את קיימת עילה לתביעת רשלנות רפואית, חשוב לשמור מסמכים רפואיים, לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית, ולהצטייד בחוות דעת של מומחה.
מתי מתקיימת רשלנות רפואית?
הרשלנות הרפואית יכולה להיות באופן הטיפול עצמו, או שהיא קשורה להעדר הסכמה מדעת של המטופל. כלומר, המטופל לא קיבל את כל המידע בקשר לסיכויים ולסיכונים בטיפול, ונפגעה האוטונומיה שלו להחליט בנוגע לטיפול.
יסודות עוולת הרשלנות:
עוולת הרשלנות מכילה את היסודות הבאים :
- חובת זהירות מושגית (כללית כלפי קבוצת מטופלים);
- חובת זהירות קונקרטית (למקרה ספציפי מול מטופל ספציפי );
- התרשלות;
- קשר סיבתי;
- נזק;
"מבחן הציפיות" – חובת הזהירות שחלה על הרופא
חובת הזהירות הקונקרטית של רופא מול מטופל נבחנת באמצעות "מבחן הציפיות". צריך להוכיח שהרופא היה צריך לצפות את הנזק ולמנוע אותו שכן אחרת הוא מפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בית המשפט יבדוק אם רופא סביר יכול היה לצפות את הסיכון ואת גרימת הנזק במקרה הספציפי.
על הרופא מוטלת חובת זהירות רחבה מאוד. רשלנות רפואית מתגבשת כאשר הרופא לא נהג בזהירות סבירה כפי שהיה נוהג רופא אחר באותן נסיבות, ועקב כך נגרם נזק למטופל.
אם הרופא תשוש למשל ועושה טעות – טעות כזו יכולה לעלות כדי רשלנות, מאחר וחובת הזהירות מטילה עליו אחריות לא להיות עייף בזמן טיפול. כאשר הטעות בשיקול דעת נובעת בגלל שלרופא לא היה מספיק ידע מקצועי, או שהוא לא נזהר מספיק, זו תהיה רשלנות.
סטייה ממבחן "הרופא הסביר"
ההתרשלות או ההתנהגות הרשלנית היא חריגה ממבחן "הרופא הסביר". רשלנות נבחנת על פי "מבחן הרופא הסביר", כלומר, בודקים איך "רופא סביר" היה נוהג עם המטופל בנסיבות הספציפיות של המקרה. "מבחן הרופא הסביר" דורש שהרופא יפעל על פי ידע מקצועי מעודכן, ושיקול דעת שהיה מפעיל רופא סביר באותן הנסיבות. מדובר במעין קנה מידה או סטנדרט, שחריגה ממנו, וגרם נזק, עלולים להקים עילה לתביעת רשלנות.
כדי להוכיח רשלנות, צריך להראות שהרופא טיפל באופן בלתי סביר, ולא כפי שהיה מקובל בפרקטיקה ובנסיבות הקיימות. ברשלנות לא צריך להוכיח כוונה לפגוע, אלא אי עמידה בסטנדרט של הרופא הסביר במקרה הספציפי שהיה לפניו.
במילים אחרות, כדי לבחון אם קמה רשלנות רפואית, יבחן בית המשפט בין היתר מה היה "רופא סביר" עושה באותו מקרה? איך רופא סביר מקצועי היה מטפל באותו מצב? יש מקרים שמתרחשת טעות בשיקול דעת רפואי, אבל רק כאשר הטעות מוכחת כהתנהלות לא סבירה יתכן ומדובר ברשלנות.
עיקרה של עוולת הרשלנות אם כן היא ההתנהלות הרשלנית. כאשר רופא חורג מסטנדרט הרופא הסביר – רופא שהוא בעל ידע, מעודכן, מקצועי, ומנוסה בתחומו. למשל כאשר רופא עושה טעות במתן הטיפול או בתרופות, צריך לבדוק אם רופא אחר מיומן היה נוקט באותה הדרך.
קיומו של קשר סיבתי
לצורך תביעת רשלנות צריך להוכיח שקיים קשר סיבתי בין ההפרה של חובת הזהירות המוטלת על הרופא, לבין הנזק שנגרם לחולה. כדי להוכיח זאת צריך להוכיח שהופרה חובת הזהירות ועקב כך נגרם הנזק.
הנזק
במקרה שהוכחה רשלנות יקבעו פיצויים שנועדו לשפות את התובע בגין ראשי נזק שונים.
מה ההבדל בין טעות לרשלנות רפואית?
כל אדם בשר ודם עלול לטעות, עם זאת, בית המשפט קבע שלא כל טעות היא רשלנות. בית המשפט יבדוק כל אירוע בפני עצמו. כאמור, כדי לקבוע אם מקרה מסוים הוא רשלנות בודקים אם מתקיימים רכיבי עוולת הרשלנות והמבחנים השונים. כאשר הרופא פעל לפי כישוריו המיטביים וידע מקצועי עדכני, למרות שהייתה עדיפה התנהלות פרקטית אחרת, וארעה טעות – לא מדובר ברשלנות.
אולי יעניין אותך גם:
הצוות הרפואי האמריקאי קיבל חסינות מתביעות רשלנות במשבר הקורונה
