הכבד הוא איבר חשוב מאוד שתפקידו בין היתר לסלק רעלים, לייצר נוזלי מרה וחלבוני דם, ולווסת חומרים נוספים חיוניים בגוף האדם.
שחמת הכבד היא מחלה סופנית, שהורסת את רקמות הכבד, הופכת אותן לצלקתיות, ומפריעה לפעילות התקינה שלו. המחלה יכולה להתפתח באופן איטי ובמשך שנים. הנזק כתוצאה משחמת הכבד עלול להיות בלתי הפיך, והאופציה היחידה להישרדות היא השתלת כבד.
גורמים למחלה
הסיבות לשחמת הכבד יכולות להיות הסתבכות של דלקת כבד נגיפית, צהבת נגיפית, אלכוהול במינונים גבוהים, תזונה לא נכונה, רעלנים, טפילים, ניתוחי מעיים, ותרופות.
רשלנות בעקבות כשל באבחון של שחמת הכבד
רשלנות רפואית בהשתלת כבד עשויה להתרחש כתוצאה מאבחון מאוחר או אבחון שגוי של מחלת שחמת הכבד למרות סימנים מחשידים לקיומה: עייפות, אובדן תאבון, ירידה במשקל, בחילות, דימומים, מיימת, צהבת, תפקודי כבד לא תקינים, וכולי.
שחמת הכבד אפשרית לאבחון על ידי בדיקת אולטרה סאונד ובאמצעות ביופסיה מהכבד, כך שאם רופא לא מגלה את המחלה, למרות שרופא סביר היה צריך לגלותה, וניתן היה לצפות זאת ממנו, הוא עלול להיתבע בתביעת רשלנות.
גילוי מאוחר של שחמת הכבד נחשב לרשלנות מאחר והוא גורם לנזק לחולה ומקטין באופן משמעותי גם את הסיכוי להצלחת השתלה.
לחילופין, גילוי מוקדם של שחמת הכבד, מעכב את המחלה ואת הסתבכותה. בתי המשפט קבעו כי על רופאי המשפחה מוטלת אחריות כבדה שכן הם אמורים להבין במתחם רחב של מחלות, להבחין ולאתר מחלות לפי סימפטומים גם כאשר אינם ברורים.
רשלנות רפואית בטיפול במחלה
כאשר התגלתה המחלה, הוזנחה, ולא טופלה כראוי, ניתן לטעון לרשלנות בטיפול. אי לכך, העדר הפניה לרופא מומחה, מתן תרופות לא מתאימות או תרופות שעלולות להזיק, והעדר מעקב מסודר אחרי תפקודי הכבד בבדיקות דם ובבדיקות הדמיה שגרתיות, יכולים להיחשב כרשלנות בטיפול.
רשלנות בטיפול במחלה עלולה להביא את החולה לצורך בהשתלת כבד – פרוצדורה שעלולה לגרום לסיבוכים, דחיית השתל, ולמצב של חולי כרוני. כל המצבים הללו עלולים להיגרם כתוצאה מטיפול רשלני במחלה הראשונית.
דוגמא לרשלנות בטיפול במחלה – ניתן לראות במקרה הבא:
בית המשפט המחוזי דן בתביעה בעניין הקשור למחלת שחמת הכבד שהביאה למות החולה.
באותו מקרה, רופאה מחליפה בקופת חולים, טיפלה בתובע שהתלונן על כאבי ברכיים, ונתנה לו תרופות אשר פגעו בדרכי העיכול והכיב ממנו סבל, וגרמו לו לדימום. הרופאה לא נתנה לחולה תכשירים נוספים שיגנו על מערכת העיכול שלו. בעקבות התרופות החזקות החולה סבל מדימום ונאלץ לקבל עירוי דם, שלרוע מזלו היה נגוע בצהבת, מה שגרם לו לחלות בשחמת הכבד.
התביעה הוגשה נגד קופת החולים ונגד בית החולים, בעוד שהחולה נפטר במהלך ההליכים המשפטיים.
בית המשפט קבע, שמתן התרופה להקלת כאבי הברכיים שניתנה לחולה שסבל מכיב קיבה, עולה כדי מעשה של רשלנות רפואית, שכן הרופאה לא התייחסה למחלת הרקע של החולה – כיב קיבה, נהגה בדרך לא סבירה ולא ציידה אותו בתרופות גסטרו למניעת הסיבוכים.
נקבע, שאומנם עירוי הדם שקיבל החולה היה נגוע בצהבת וגרם לשחמת הכבד, אבל, הגורם הראשון לפרוץ המחלה היה קבלת התרופות שגרמו לפגיעה במערכת העיכול שלו.
לפי פקודת הנזיקין, פיצויים בעקבות תביעת נזיקין, ישולמו בגין הנזק שארע באופן טבעי. לפיכך, הנזק שנגרם לתובע בעקבות עירוי הדם, נבע באופן ישיר וטבעי מרשלנות הרופאה בקופת החולים. בית המשפט קבע שגם הרופאה וגם קופת החולים מטעמה פעלה הרופאה, נמצאו אשמות ברשלנות.
נקבע שעל הרופאה המחליפה שאמורה להיות בעלת ידע כללי נרחב, מוטלת החובה לצפות, שכיב קיבה עלול לדמם בשל תרופות מסוימות, דבר שיצריך קבלת עירוי דם הטומן בחובו סיכונים (זיהומים וצהבת).
טיפול רשלניבמעקב אחר המחלה
הרשלנות מתרחשת גם כאשר מגלים את המחלה, אבל לא עוקבים אחריה, לא מפנים את החולה למומחה למחלות כבד, לא עוצרים את התקדמות המחלה באמצעות מתן תרופות מתאימות, טיפול של תזונאית, מעקב בדיקות דם והדמיות, וחיסונים נגד הפטיטיס. בהתנהלות כושלת זו עלולים לגרום לסיבוכים ולהתדרדרות המחלה.