רשלנות רפואית בשיתוק ארב

שיתוק על שם ארב הוא סוג מסוים של שיתוק שנגרם בעקבות נזק עצבי שמתרחש במהלך הלידה או ליתר דיוק במהלך משיכת העובר החוצה מתעלת הלידה.

בלידות של עוברים במשקל גבוה יחסית המשיכה של הראש, של היד, של הכתף או של הזרוע עלולה למתוח, לנתק או לקרוע את עצבי המקלעת הברכיאלית ולהוביל לנזק עצבי שבמקרים מסוימים עלול להיות בלתי הפיך. במקרים מסוימים לנזק העצבי אף עלול להתלוות שבר של עצם הזרוע או שבר של עצם הבריח.

התופעה מתרחשת בשכיחות של בין 0.6-4.6:1000 לידות חי. לתופעה זו קיימים מספר גורמי סיכון כשהמשמעותי ביותר הוא המשקל של העובר. למעשה, כיום לפי הפרוטוקולים הרפואיים במידה ומשקלו של העובר גבוה מארבעה ק"ג ישנה חשיבות עליונה לשקול ביצוע של צעדי מנע על מנת למנוע מצב זה אם על ידי ניתוח קיסרי ואם על ידי תגבור של חדר הלידה.

גורמי סיכון נוספים לשיתוק ארב הם סוכרת הריונית, לידת מלקחיים, מצג עכוז ברחם, שיתוק בלידה קודמת, ממדים חריגים של תינוקות קודמים ועוד.

האם מדובר על שיתוק זמני או קבוע?

באופן עקרוני הסובלים משיתוק ארב מחלימים ברוב המקרים גם ללא כל התערבות רפואית כשסימני ההתאוששות הראשונים מורגשים כבר החל מגיל חודשיים. עם זאת, בחלק לא מבוטל מהמקרים ההתאוששות יכולה שלא להגיע לעולם.

התסמינים של שיתוק ארב יכולים לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של דרגות חומרה. המקרים הקלים ביותר כוללים חולשה של שרירי הידיים ובמקרים החמורים יתרחש שיתוק מוחלט של הידיים.

ברוב המקרים התינוק לא יוכל להרחיק את הזרוע מהגוף או להטות אותה לצדדים, לסובב את האמה או באופן כללי לשלוט בזרועו באופן תקין ושלם. השיתוק עלול להצריך מהתינוק לעבור טיפולי פיזיותרפיה רבים וכן במקרים מסוימים נהוג לנתח את התינוק עוד לפני שהוא מגיע לגיל 18 חודשים, אך הדעות לגבי יעילות הניתוחים המוצעים כיום לחולים עדיין מוטלת בספק.

רשלנות רפואית באבחון לקוי של תמרורי האזהרה

רוב התביעות שמוגשות בגין מקרים של שיתוק ארב על רקע של רשלנות רפואית מוגשות במצבים בהם הצוות הרפואי לא השכיל להתייחס לתמרורי אזהרה מסוימים שהיה בהם כדי להעיד על כך שנדרש לנקוט בפעולות מנע על מנת למנוע את הפגיעה העצבית.

כך למשל במידה ושיתוק זה התרחש בעקבות לידה רגילה של תינוק במשקל של ארבעה וחצי ק"ג במהלכה נמשכה הזרוע שלו באופן חזק מאוד, בהחלט ניתן בהתחשב בנסיבות להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.

גם ללא קיום של גורמי סיכון נוספים כמו למשל גיל מתקדם של האם בהיריון או קיום של סוכרת הריונית, בכל מקרה של עובר במשקל של מעל ארבעה ק"ג יש לשקול ביצוע של ניתוח קיסרי. התעלמות מנתון חשוב ומכריע זה בהחלט יכולה להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

תביעות בגין רשלנות רפואית בהקשר של שיתוק ארב מוגשות לא אחת גם במצבים שבהם לא ביצעו הערכה של משקל העובר. במקרים כאלו הצוות המיילד לא יכול היה לחזות את הסיבוך הפוטנציאלי ועל כן מדובר גם כן על חריגה מרמת האחריות המוטלת עליו.

רשלנות רפואית באבחון של השיתוק

כיום ידוע שככל שההתאוששות הספונטנית של התינוק מתעכבת, כך הסיכויים שלו להחלים באופן מלא מהשיתוק קטנים יותר.

כך למשל במידה וסימני ההתאוששות נראים עד גיל חודשיים, הפרוגנוזה של התינוק טובה יחסית אך במידה ולא נראית התאוששות עד גיל שלושה חודשים ברמת התפקוד של הגפה הפגועה, לרוב הסיכוי להתאוששות מלאה ואפילו חלקית נמוכים ביותר.

כמו כן, ידוע כי הגשת טיפול מתחום הפיזיותרפיה עשויה לסייע להשגת פרוגנוזה טובה יותר כל עוד מתחילים בטיפול סמוך ללידה ובנוסף כפי שכבר ציינו, במקרים מסוימים ניתן לשפר את הפרוגנוזה על ידי ניתוח כירורגי אך רק במידה ומבצעים את הניתוח עד שהתינוק מגיע לגיל שנה וחצי.

במקרים בהם השיתוק לא מאובחן בזמן הסיכויים של התינוק להחלים מהשיתוק קטנים יותר ולפיכך אבחון שגוי או היעדר אבחון של השיתוק עלולים בהחלט להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.