שבר הוא הפרעה או פגיעה כלשהי בהמשכיות המבנית של עצם מעצמות הגוף. שבר יכול להופיע הן בעקבות מחלה ראשונית כמו אוסטאופורוזיס למשל, הן כתוצאה מגידול והן כתוצאה מטראומה פיזית כלשהי (נפילה מסולם למשל).
כיצד מסווגים את סוגי השברים השונים?
את השברים מסווגים כיום לפי מספר פרמטרים על ידי להקל על בחירת הטיפול המתאים בכל מקרה ומקרה לגופו. ישנן דרכים רבות לסווג שברים שמתבססות על המיקום של השבר בגוף, על סוג הפגיעה ועל הצורה של השבר.
כך למשל חשוב לאבחן האם מדובר על שבר פתוח או סגור, יש לאבחן את הצורה של קו השבר (שבר רוחבי שעובר לרוחבה של העצם, שבר שעובר לאורך העצם, שבר מפותל ועוד) ואת המבנה האנטומי של העצם שבה קיים השבר.
כיצד מאבחנים שבר?
כשבאים לאבחן שבר ראשית מתייחסים לנסיבות שבהן התרחש השבר (מאמץ מוגזם, טראומה, מלות נלוות ועוד). לאחר מכן יש לוודא שלא קיימים נזקים אחרים בגוף או שברים במקומות נוספים מלבד אלו שהובילו לפנייה לרופא. את האבחנה הסופית מבצעים על ידי פיענוח של צילום רנטגן שבוצע לעצם הפגועה.
כיצד מטפלים בשבר?
לאחר שבוצעה אבחנה מדויקת באשר לסוג השבר ולמידת החומרה של הפגיעה בעצם, מחליטים לגבי אופן הטיפול. הטיפול יכול לכלול גיבוס של האזור הפגוע או סוג כלשהו של קיבוע חיצוני אך בהחלט יכול לכלול במקרים מסוימים גם קיבוע פנימי. התפקיד של הגבס במקרים של שבר הוא לאפשר קיבוע של המקום הפגוע כדי להפחית את התנועה ולמנוע היווצרות של סחוס במקומה של העצם.
רשלנות באבחון שבר
רשלנות באבחון שבר יכולה להתרחש במספר דרכים. כך למשל במקרים מסוימים הרופא אליו הופנה הפצוע יכול להחליט כי לא מדובר על מצב שמחייב בדיקת המשך. המשמעות היא במקרים האלו שהחולה לא יופנה לצילום רנטגן ולא יזכה לטיפול לו הוא זקוק. במצב זה השבר יכול להמשיך להתקיים ולתוך החלל שנפער בעצם עלולות לחדור רקמות של כלי דם או רקמה של סחוס למשל.
באופן דומה רשלנות באבחון יכולה להתקיים חרף ביצוע של צילום רנטגן כמקובל. כך למשל במקרים מסוימים הרופא מטפל משתכנע כי אכן ישנה סיבה טובה לשלוח את המטופל לצילום ולאחר מכן הרופא שמפענח את הצילום מאבחן בטעות כי העצם לא נשברה.
פעמים רבות כתוצאה מכך החולה לא מקבל את הטיפול המתאים והנזק יכול רק ללכת ולהחמיר עם השנים. במקרים מסוימים הנזק הראשוני הולך ומגיע לכדי מצב של פגיעה תפקודית ניכרת וקבועה ואפילו לכדי מצב של נכות.
רשלנות בטיפול בשבר
סוג אחר של רשלנות שקשור לשברים בעצמות נוגע למצבים שבהם המטופל הופנה לצילום רנטגן ולאחר מכן אכן אובחן השבר בעצמותיו. עם זאת, כתוצאה מרשלנות בטיפול סבל המטופל מנזק חמור במיוחד. כך למשל במקרים מסוימים הגבס יכול ללחוץ מאוד על כלי דם ולהוביל לבעיות באספקת הדם לאברים שונים בגוף. במצבים כאלו עלול להיגרם נמק לאיברים שונים.
מקרה כזה אירע לאחרונה לגיא (שם בדוי) בן העשרים ושמונה מחיפה. גיא נפל מפיגום עליו עמד במהלך עבודתו כמנקה חלונות. לאחר הנפילה גיא הובהל לבית חולים ושם אובחן לו שבר באמה.
לאחר שגובס ושוחרר לביתו הוא הבחין כי אצבעותיו שינו את צבען וכי הוא לא מרגיש אותן. בעקבות כך הוא חזר לבית החולים וטען שהגבס מאוד לוחץ לו. הרופא התורן בחדר המיון פטר אותו באומרו כי מדובר על מצב שכיח, כי בקרוב הגבס מעט ישתחרר ושכרגע אין משהו שביכולתו לעשות. לרוע המזל בסופו של דבר גיא סבל מנמק בשתי אצבעות ולא הייתה ברירה אלא לכרות אותן.
סוג נוסף של רשלנות בטיפול
רשלנות בטיפול במקרים של שבר יכולה להיות גם בחירה של פרקטיקת טיפול מסוימת שאינה האפשרות המועדפת לפי הפרוטוקולים הרפואיים המקובלים.
כך למשל הוא סיפורו של ירון (שם בדוי) בן העשר. ירון נפל מאופניו בעת שרכב עליהן בירידה תלולה וכתוצאה מכך סבל משבר במרפק. באופן עקרוני הבחירה המועדפת במקרים כאלה היא גיבוס בסד גבס אך הרופא המטפל החליט שעדיף לגבס את ירון בגבס מלא.
בסופו של דבר ירון שוחרר לביתו ללא הנחיות מיוחדות ולאחר יומיים התגלה כי אף הוא בדומה לגיא סבל מנמק שבעקבותיו נאלצו לכרות את אחת מאצבעות ידו.
אולי יעניין אותך גם:
