מהו ניתוח קיסרי?
ניתוח קיסרי מהווה נכון לימינו חלק בלתי נפרד מהליך הלידה בישראל, כאשר בכ-20% מכלל הלידות נעשה בו שימוש. הניתוח הקיסרי הוא הליך רפואי, במהלכו מבצעים חתך בבטנה וברחמה של היולדת על מנת להוציא את התינוק ואת שלייתו בשלום, וזאת במקרים בהם לא ניתן לילד את התינוק בדרך השגרתית.
קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוחים קיסריים. הראשון הוא ניתוח קיסרי מתוכנן, אשר מתבסס על החלטה מראש לבצע את הלידה בדרך זו, ולא בדרך השגרתית. הסיבות להחלטה בדבר ביצוע ניתוח קיסרי מתוכנן הינן רבות, כאשר אחד מהגורמים העיקריים לקבלת ההחלטה הוא קיום ניתוח קיסרי קודם ביולדת, כאשר הדבר מעלה את החשש לסיבוכים בלידה, ומשכך הניתוח הקיסרי מהווה לרוב פתרון מועדף.
הסוג השני של ניתוחים קיסריים הוא ניתוח קיסרי דחוף. ההחלטה על ביצוע ניתוח זה, כמשתמע משמו, מושפעת ישירות מהשתלשלות האירועים במהלך הלידה, וכאשר יש חשש כי ביצוע הלידה באופן הרגיל עלול לפגוע ביולדת או בעובר.
גם במקרים בהם מתגלה כי העובר נמצא במצוקה במהלך השלבים האחרונים של ההריון, מכל סיבה שהיא, ביצוע ניתוח קיסרי נחשב לרוב כפתרון הטוב ביותר, ובמרביתם המוחלט של המקרים מאפשר לילד את התינוק באופן מידי ומהיר, וזאת תוך סיכון רפואי מינימאלי, ליולדת ולתינוק.
רשלנות באבחון
מטבע הדברים, הניתוח הקיסרי, חרף השימוש הנפוץ בו במהלך השנים האחרונות, עודנו נחשב להליך כירורגי מסוכן למדי, אשר עלול לגרור פגיעה משמעותית ביולדת ובעובר. מסיבה זו, חובתו של הגורם הרפואי המטפל, טרם ביצוע הניתוח הקיסרי, הוא להסביר את הליך הניתוח המלא ליולדת, וזאת לרבות הסבר על תופעות הלוואי האפשריות.
בשל הסיכונים הקיימים, הניתוח הקיסרי נחשב לרוב כברירה האחרונה, כאשר על הגורם הרפואי המטפל לשקל היטב האם אכן יש בכך צורך, או שניתן לבצע את הלידה באמצעים אחרים, פחות מסוכנים.
כמו כן, על הגורם הרפואי לבחון בקפידה את מצבה הרפואי של היולדת, וכן את ההיסטוריה הרפואית שלה, על מנת להבטיח שהניתוח הקיסרי ניתן לביצוע, ולא עתיד לגרור סיבוכים רפואיים ביולדת ובעובר. עם זאת, גם הימנעות מביצוע הניתוח, במקרים בהם הצורך בביצועו ברור, מהווה גם כן רשלנות רפואית, לכל דבר ועניין.
במקרה לדוגמא, הוגשה תביעה מטעם יולדת כנגד הרופא המטפל, בטענה כי חרף העובדה שהיה מדובר בלידתה השנייה, כאשר הראשונה נעשתה באמצעות ניתוח קיסרי, הרופא המטפל בחר שלא לבצע ניתוח קיסרי, וכתוצאה מכך התגלה קריש דם בגופה של התובעת. במקרה זה, בית המשפט פסק כי בהתאם לנתונים היה על הרופא המטפל לבחור ולבצע ניתוח קיסרי ביולדת, ומשלא עשה כן הטיל בית המשפט עליו חובת פיצויים, בסכום של 250,000 ₪ (ע"א 786/95).
רשלנות בטיפול
מאחר והליך הניתוח קיסרי עודנו מהווה הליך בעל מידת סיכון ניכרת, קיימים מקרים בהם מופיעים סיבוכים רפואיים במהלך הניתוח. בין סיבוכים אלו ניתן למנות מקרים של דימום מוגבר לאחר תום הניתוח, הופעת זיהום מקומי, ובמקרים חמורים פגיעה ממשית במצבם הרפואי של היולדת ושל עוברה, פגיעה אשר עלולה אף להסתיים במוות.
בין הגורמים אשר נכללים בהגדרת הרשלנות הרפואית במסגרת ניתוח קיסרי ניתן למנות את אי מתן הסבר נהיר ומפורט ליולדת אודות הניתוח טרם ביצועו, אי קיום בדיקות מקדימות הנדרשות בהתאם לנהלים, שימוש לא תקין בחומרי הרדמה במהלך הניתוח, עריכת הניתוח באופן רשלני ולא מקצועי, וכיוצא בזה. בכל אחד מהמקרים האלו, קיימת עילה ממשית להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית, כנגד הגורם הרפואי אשר ביצע את הניתוח.
במקרה לדוגמא, הוגשה תביעה מטעם יולדת כנגד הצוות הרפואי שטיפל בה במהלך לידתה, וזאת בעקבות שורת אירועים במהלך הלידה, אשר כתוצאה מהם לקתה היולדת בדום לב, אשר גרר נזק רפואי בלתי הפיך ליולדת.
במסגרת הפסיקה, קבע בית המשפט העליון כי חובת הוכחת ניקיון הכפיים מוטלת בראש ובראשונה על הגורם הרפואי המטפל, ובשל אי הצלחתו להוכיח את חפותו הטיל עליו בית המשפט חובת פיצויים, בסכום של כ-3.5 מיליון ₪ (ע"א 6948/02).
