נגיפים, המוכרים גם בשם וירוסים, הם טפילים תוך תאיים זעירים, אשר בנויים מחומר תורשתי ומתרבים בתוך תאים חיים.
הנגיפים נמצאים למעשה בסביבתנו באופן יום יומי, כאשר מרביתם אינם מהווים סיכון ממשי לאדם או לבעלי חיים. עם זאת, קיימים נגיפים אשר יש להם השפעה בריאותית ממשית על האדם, כאשר נגיפים שונים אחראים למחלות ולתסמונות רפואיות מוכרות, לרבות איידס (HIV), שפעת, שלבקת (הרפס) ועוד.
אף שגוף האדם מייצר באופן תמידי נוגדנים לשורה ארוכה של נגיפים, הרי שלעיתים הגוף אינו מצליח במשימה, מה שמוביל להתפרצותן של מחלות ותסמונות רפואיות שונות.
במרבית המקרים, ההידבקות בנגיף מתבצעת על ידי העברה פיזית של הנגיף מגוף מארח אחד לאחר. בין היתר, במקרה של נגיף השפעת, ההעברה מתבצעת לרוב על ידי היחשפות לשיעול או להתעטשות, מה שעלול להעביר את הנגיף מגוף לגוף.
עם זאת, בעוד שהעברת נגיפים באופן זה נחשבת ל"טבעית", הרי שקיימים מקרים בהם הנגיף מועבר כתוצאה מפעילות יזומה של האדם, ובין היתר כתוצאה מעירוי דם אשר בו שוכן הנגיף, אשר מועבר לאדם אחר.
בניגוד למצב הקיים בטבע, בו ההידבקות בנגיף תלויה בגורמים רבים, וסיכוייה משתנים באופן משמעותי בהתאם לנסיבות, הרי שהעברת עירוי דם מהווה גורם כמעט בטוח להעברת הנגיף, כאשר הסיכוי שלא ללקות בנגיף בצורה זו הינו נמוך במיוחד עד אפסי.
אי בדיקות רפואיות לגילוי נגיפים לפני ובזמן ההריון
מטבע הדברים, נגיפים נוטים להשפיע בצורה חמורה יותר על פעוטות מאשר על מבוגרים, וזאת בשל החולשה היחסית של מערכת החיסון שלהם. מסיבה זו, ומאחר ואחת מהדרכים ה"בטוחות" להידבק בנגיף היא על ידי העברה מהאם לילד במהלך הריון, קיימת חשיבות רבה לביצוע בדיקות רפואיות קפדניות לכל יולדת, טרם ההריון, במטרה לאבחן את קיומם של נגיפים שונים בגוף ולטפל בהם באופן יזום, וכך למנוע את העברת הנגיף לתינוק, מה שעלול להוביל לסכנת חיים ממשית עבורו.
יש לציין, כי במקרה בו הרופא המטפל התרשל בביצוע הבדיקה טרם ההריון, או לא ביצע אחת כלל, הרי שהדבר עלול להוות רשלנות רפואית, על כל המשתמע מכך. עם זאת, הדבר תקף רק במקרים בהם קיימת סיבה ממשית לחשד בדבר הידבקות היולדת בנגיף, כאשר במידה ואין הוכחה לכך – הרי שלרוב לא תהיה עילה להגשת תביעה.
במקרה לדוגמא, הוגשה תביעה משפטית מטעם יולדת ובנה הקטין כנגד בית החולים בו נערכה הלידה, בטענה כי בעת הלידה קינן בגופה של היולדת נגיף מסוג CMV, כאשר בית החולים לא גילה את עצם קיומו של הנגיף טרם הלידה, וכתוצאה מכך סבל הילוד מנזק מוחי קשה.
עם זאת, בית המשפט פסק כי היולדת לא הראתה סימנים כלשהם שהעידו על קיומו של הנגיף בגופה, ומשכך לא היה באפשרות הרופאים לאבחן את הנגיף באופן יזום. משכך, בית המשפט בחר לדחות את התביעה.
רשלנות בשל עירוי דם מזוהם
מאחר וכאמור, עירוי דם מהווה גורם ראשון במעלה להידבקות בנגיף, חובתו של הגורם הרפואי המטפל היא לנקוט באמצעי זהירות מרביים במטרה למנוע מעירוי דם נגוע לעבור למטופל בריא. זאת כאשר הוכחה כי הגורם המטפל כשל בכך מהווה רשלנות רפואית לכל דבר, ומהווה עילה לפיצויים כספיים, הנקבעים בהתאם לסוג הנגיף ולנזק שנגרם למטופל.
יש לציין בהקשר זה, כי גם התנהלות רשלנית של הרופא שהובילה לחשש מבוסס מצד המטופל כי לקה בנגיף, עשויה להיחשב כמקרה של רשלנות רפואית, אף במידה והמטופל לא לקה בנגיף בפועל.
במקרה לדוגמא, הגישה אחות מוסמכת בבית חולים תביעה כנגד רופא במוסד, בטענה כי במהלך אחד מהטיפולים, בו השתתפה, נדקרה האחות ממחט אשר הכילה לכאורה נגיף איידס, וזאת בשל רשלנותו של הרופא. רק לאחר חצי שנה התברר לאחות כי לא נדבקה בנגיף, כאשר בתקופה זו סבלה מעוגמת נפש ניכרת, ומלחץ נפשי ממשי.
במסגרת הפסיקה, קבע בית המשפט כי התנהלותו של הרופא אכן מהווה רשלנות רפואית, כאשר לאור עוגמת הנפש המשמעותית שנגרמה לאחות, פסק בית המשפט לזכותה תשלום פיצויים בסך של כ-100,000 ₪.
אולי יעניין אותך גם:
רשלנות רפואית קורונה: באילו נסיבות ניתן לתבוע? ואת מי ניתן לתבוע?
