רשלנות רפואית בעקירת שיניים

עקירת שן היא פעולה כירורגית המתבצעת על מנת להוציא מחלל הפה שן שלא ניתן לשקמה, אם בשל מחלת עששת ואם בשל מחלות חניכיים שונות.

ללא עקירה, יכולים להתפתח זיהומים מסוכנים אשר יגרמו למטופל לכאבים רבים ולכן, כאשר אין אפשרות לטפל בשן ולשקם אותה, אין מנוס מלבצע עקירה. אולם, חשוב להדגיש כי טרם יקבל רופא השיניים, החלטה לעקור את השן, מחויב הרופא לוודא כי אין דרך להציל את השן. לשם כך, עליו לעשות צילום רנטגן של השן ולעיתים יש אף צורך בבדיקת CT.

העקירה מבוצעת תחת הרדמה מקומית ואורכת לרוב כחצי שעה. כאשר מדובר בעקירה פשוטה, ניתן לעשותה באמצעות מלקחיים דנטליות. במקרים מסובכים, יש לבצע את העקירה על ידי ביצוע חתך בחניכיים שמתחת לשן.

בתחום רפואת השיניים בכלל ובעקירות שיניים בפרט, מתרחשים לעיתים מקרים של רשלנות רפואית, הנובעים מחוסר הקפדה של רופא השיניים על אספקטים שונים של הטיפול. עקירת שיניים רשלנית יכולה להתרחש בכל שלב של הטיפול, החל משלב האבחון וכלה בטיפול עצמו ובמעקב לאחר הטיפול.

אחד המקרים הנפוצים של רשלנות רפואית בעקירת שיניים, הוא מצב שבו הרופא לא קיבל הסכמה מדעת של המטופל לעקירה. החוק מחייב את הרופא לפרט למטופל, את כל המידע הרלוונטי אודות הטיפול: מהם סיכויי ההצלחה של הטיפול, האם יש אפשרות טיפולית אחרת, עליו לפרט בדבר כל הסיכונים של העקירה (כמו נפיחות, פגיעה עצבית), להסביר מה יהיו ההשלכות אם לא תבוצע עקירה וכיוצא בזה.

אי מסירת מלוא המידע, שוללת מן המטופל את האפשרות לבחור האם לבצע את העקירה או לא לבצעה ועל כן, יכול המטופל להגיש תביעה בגין פגיעה באוטונומיה. היה ובעקירה נגרם נזק למטופל שלו ידע על הסיכוי להתרחשותו, היה בוחר שלא לעבור את העקירה, יוכל להגיש תביעה גם בגין הנזק שנגרם לו מהטיפול.

רשלנות באבחון

עקירת שיניים היא פעולה הכרחית בכל מקרה שבו השן חולה ולא ניתן לשקמה. במקרה שהרופא לא ביצע עקירה, היכן שיש לבצעה, למטופל עלולים להיגרם זיהומים ודלקות בפה וכאבים חריפים, אשר היו נמנעים לו הייתה מבוצעת עקירת שיניים.

מנגד, החלטה של רופא על עקירה כאשר השן בריאה, או כאשר ניתן היה לשקמה באמצעות טיפול, גם היא החלטה שגויה אשר עלולה להיות רשלנית. בשני המקרים, יכול ותוטל אחריות בגין רשלנות רפואית על רופא השיניים, אם כל רופא סביר אחר, היה מקבל החלטה שונה בנסיבות העניין ואם הנזק שנגרם למטופל, הוא תוצאה של הפעולה או המחדל שביצע הרופא.

אבחנה שגויה של רופא השיניים, יכולה לנבוע מסיבות שונות, כגון העדר מומחיות מספקת בתחום, אי ביצוע בדיקות נדרשות, פענוח לא נכון של תוצאות הבדיקות וכדומה.

רשלנות בטיפול

לעיתים, הרשלנות מתרחשת בטיפול העקירה עצמו. למשל, כאשר הרופא אינו מקפיד על חיטוי והיגיינה של המקום ולכן, נוצרת דלקת.

כמו כן, ישנו מצב שבו הרופא אינו נותן למטופל, בתום הטיפול, הנחיות ברורות כיצד עליו לנהוג וכך נגרם למטופל זיהום שלא היה נוצר לו הרופא היה ממלא את חובתו להסביר למטופל כיצד עליו לנהוג לאחר הטיפול. למשל, על רופא השיניים להבהיר למטופל כי עליו להימנע מאכילה ושתייה עד אשר תפוג השפעת ההרדמה. כמו כן, עליו להסביר למטופל כי במידה ומופיעים כאבים חזקים מאוד, דימום, חום וכיוצא בזה, עליו ליצור קשר עם הרופא ולהגיע לבדיקה ללא דיחוי.

לאמצעי הזהירות הללו, השפעה גדולה על הליך הריפוי ולכן, אם הרופא אינו מיידע את המטופל בדבר אמצעי הזהירות האלו, יכול לעכב את הליך הריפוי ואף לגרום להיווצרות זיהום או דלקת.

רשלנות בטיפול לאחר עקירת שיניים

חלק אינטגרלי מן הטיפול הרפואי, הוא ביצוע מעקב אחר מצבו של המטופל. קל וחומר כאשר מדובר בפרוצדורה רפואית, אשר יכולה לגרום לסיבוכים. על הרופא לזמן את המטופל לביקורת, זמן מה לאחר טיפול העקירה, על מנת לוודא כי לא התפתח זיהום או דלקת כתוצאה מן הטיפול.

המעקב הרפואי חשוב עוד יותר, כאשר נוצרה איזו בעיה כמו דלקת והרופא נתן טיפול. עליו לוודא כי הפתרון שנתן, למשל אנטיביוטיקה, אכן משפר את מצבו של המטופל.