חוק זכויות החולה, אוסר על מתן טיפול רפואי, ללא קבלת הסכמה מדעת של המטופל. הכוונה היא, כי המטופל ייתן את הסכמתו, רק לאחר שניתן לו כל המידע הרפואי אודות הטיפול: אורכו של הטיפול, הסיכונים והסיבוכים שבו, מהי התוצאה הצפויה, משך ההחלמה, תופעות לוואי מן הטיפול וקיומן של אפשרויות טיפול חלופיות העומדות בפני המטופל.
כאשר יש למטופל את כל האינפורמציה הרפואית לגבי הטיפול, הוא יכול לקבל החלטה מושכלת, החלטה מדעת, האם ברצונו לקבל את הטיפול או אם לאו. הדבר נכון לכל טיפול או הליך רפואי, החל מבדיקת דם פשוטה וכלה בבדיקת MRI ובניתוח.
משנמנע הרופא למסור למטופל את כל המידע הרפואי, הוא מפר את חובתו על פי חוק משום שהוא אינו מאפשר למטופל לקבל החלטה מושכלת, באשר לטיפול.
יש לציין כי הסכמה מדעת יכולה להינתן אך ורק על ידי מטופל בעל כשרות משפטית מתאימה. על כן, במקרים בהם אין כשרות משפטית מתאימה, בין אם קבועה ובין אם זמנית, בעקבות המצב הרפואי, נדרשת הסכמתו של האפוטרופוס לטיפול הרפואי.
חובה מהותית ולא חובה טכנית
מטרתה של חובת ההסכמה מדעת היא להגן על המטופל ולכן, בעוד שלעיתים, ניתן להסתפק בהסכמה מדעת בהתנהגות או בעל פה, במקרים רבים, מחויב הרופא להחתים את המטופל על טופס הסכמה, למשל, בהליכים פולשניים כמו ניתוח.
חשוב לומר, כי החובה למסור למטופל את מלוא האינפורמציה, אינה חובה טכנית אלא מהותית ולכן, ראשית, אין די בחתימת המטופל על הטופס, כדי להוכיח כי החובה מולאה אם נטען אחרת ושנית, הרופא מחויב להסביר למטופל את כל המידע ולוודא כי הוא אכן הבין אותו. רק לאחר מכן, רשאי הוא לבצע את הטיפול.
הבחנה בין טיפול דחוף לטיפול שאינו דחוף
בתי המשפט נוהגים להבחין בין טיפולים רפואיים שהם טיפולי חירום, הנעשים בלחץ של זמן, לבין טיפולים שאינם דחופים, לרבות טיפולים אלקטיביים. במקרה הראשון, כאשר ישנה דחיפות לבצע את הטיפול וכל עיכוב, עלול לגרום לנזק למטופל, אין מצופה מן הרופא שימלא את החובה לקבלת הסכמה מדעת, באופן מלא, כפירושה בחוק, בוודאי היכן שמדובר על מקרה של חיים או מוות והוא רשאי להסתפק בהסכמה משתמעת.
אולם, כאשר מדובר על טיפול רפואי שאיננו דחוף, בוודאי אם מדובר על טיפול אלקטיבי, רפואי או קוסמטי, מצופה מן הרופא, שאינו נתון בלחץ של זמן, למסור למטופל את כל האינפורמציה בנוגע לטיפול ולוודא כי הוא מבין אותה היטב והסכמתו לעבור את הטיפול, ניתנה לאחר שקלט את כל המידע שנמסר לו.
הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית
בישראל מוגשות לא מעט תביעות בגין אי הסכמה מדעת, במסגרתן, טוען המטופל כי לא ניתן לו הסבר אודות הטיפול, מלא או חלקי ולו היה ממלא הרופא את חובתו, היה בוחר המטופל, שלא לבצע את הטיפול, או לבצעו באופן שונה.
בדרך כלל, תביעות שעילתן אי הסכמה מדעת, מוגשות כאשר נגרם למטופל נזק פיזי חמור, אשר הוא לא היה ער לכך כי הוא יכול להתרחש, בשל מחדלו של הרופא למסור את המידע הרפואי. כך, יכול המטופל לקבל פיצוי כספי, הן בשל הפרת החובה לקבלת הסכמה מדעת והן בשל הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לו בשל הטיפול.
בחלק מן התביעות, הנזק הפיזי הוא תוצאה של רשלנות רפואית וזוהי עילת תביעה נוספת. רשלנות רפואית היא מצב שבו ניתן טיפול רפואי לקוי, שאינו עומד בקנה אחד, עם סטנדרט הטיפול הסביר. הרופא נהג ללא הפעלת שיקול דעת זהיר ומקצועי וגרם בכך לנזק למטופל, אשר לא היה נגרם לו לולא רשלנותו של הרופא.
ראו גם:
