באופן עקרוני צנתר הוא צינור גמיש וחלול ולפיכך פעולת הצינתור היא למעשה הפעולה שבה מוחדר הצינור לגוף.
הצינתור יכול להיות מוחדר לגוף דרך חור טבעי כמו למשל פתח השופכה או דרך חתך. ישנם שימושים רבים מספור לתהליך הצינתור ובמאמר זה נתמקד בצינתור לב.
מדי שנה מבוצעים בישראל עשרים אלף צינתורי לב במטרה להרחיב עורקים שעברו היצרות בעקבות טרשת עורקים ואף יותר מכך לצורכי אבחון.
מה הוא צינתור לב?
צינתור לב הוא הליך פולשני שבו מחדירים צנתר לכלי דם שמובילים דם ללב. כלי דם אלו נקראים כלי דם כליליים והצנתר מוחדר אליהם במקרים מסוימים על מנת לאבחן מחלות ובמקרים אחרים על מנת לטפל במחלות.
שבעים אחוז מהצינתורים מבוצעים על מנת לאבחן היצרות בעור כלילי ואילו 30% מהצינתורים מבוצעים על מנת לפתור חסימה.
ההליך מתחיל בהחדרת הקטטר דרך עורק גדול (לרוב הקטטר מוחדר דרך עורק המפשעה) שממנו ממשיכים ומחדירים את הצנתר עד לעורק הרצוי. בעזרת הצנתר ניתן להעריך את מידת החסימה של העורק ובמידה ומדובר בחסימה משמעותית ניתן להרחיב את העורק תוך כדי הבדיקה באמצעים שונים.
רשלנות רפואית באבחון
ישנן מספר אינדיקציות רפואיות שיכולות להעיד על כך שישנו צורך לבצע צינתור לב אבחוני. במידה ומתקיימים מצבים רפואיים שונים הרי שלפי כל הפרוטוקולים הרפואיים ישנו צורך לבצע את הצינתור שבמקרים לא מעטים נחשבת לבדיקה מצילת חיים. עם זאת, בהיעדר אבחנה ובהיעדר שליחה לביצוע הצינתור, ניתן לפספס אבחנות קריטיות וכך לא לפעול לטיפול בהן.
ההתוויות להפניה לצינתור לב יכולות להיות למשל חולים שמציגים תסמינים מסוימים שלא ניתן לאבחן אותם בשום אמצעי אחר, חולים שמציגים תסמינים ומתלוננים על תופעות שיש בהם כדי לעורר חשד לקיום של תסמונת כלילית אקוטית ועוד.
על מנת להוכיח כי התקיים מקרה של רשלנות יש להשיג חוות דעת רפואית של רופא מומחה בתחום רפואת הלב שתראה כי כל רופא אחר היה מבין לאור הממצאים שהציג החולה כי ישנה חשיבות עליונה וברורה לשלוח אותו לביצוע צינתור.
רשלנות באבחון בהקשר של צינתורי לב יכולה לבוא לידי ביטוי גם בכך שהרופא לא פענח נכון את התוצאות של הצינתור עצמו ובעקבות כך לא פעל להרחבת העורק המוצר או החסום.
רשלנות רפואית בביצוע צינתור לב
בדיוק כמו בכל הליך רפואי פולשני, לא כל שכן כזה שמערב את העורקים שמזינים את הלב בחמצן ובחומרי הזנה, הרי שגם צינתור לב הוא הליך שכרוך בסיכונים לא מעטים. ההליך יכול להסתיים בזיהום חמור, באירוע מוחי, בדימום מסיבי, בפגיעה בכליות, באלרגיה חריפה ובמקרים נדירים עלול אף להסתיים במוות של הנבדק.
עם זאת, לא כל מקרה שבו התרחש סיבוך שהוביל לנזק אכן יכול להיכלל תחת ההגדרה של רשלנות רפואית. על מנת להוכיח כי התקיימה רשלנות יש להראות כי הנזק נגרם בעקבות כך שהרופא חרג מרמת הזהירות המקצועית וכי בעקבות החריגה מהפרוטוקולים המקובלים התרחש הנזק, בעוד שכל רופא סביר אחר לא היה חורג מרמת הזהירות ולא היה נגרם נזק.
רשלנות מסוג אי מתן הסכמה מדעת
לפני כל ביצוע של פעילות רפואית כלשהי, חלה על הרופא המבצע את ההליך הרפואי החובה להסביר למטופל על ההליך, לעדכן אותו בנוגע למצופה מתוצאות ההליך, בנוגע לסיכונים הכרוכים בו וכן לאלטרנטיבות העומדות בפניו. בסיום ההסבר על הרופא להיות בטוח כי המטפל הבין את שהוסבר לו וכן עליו להחתים אותו על טופס הסכמה מדעת.
גם חריגה מפרוטוקול זה עלולה להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. למעשה ללא החתמה על טופס הסכמה מדעת במקרה של צינתור לב ניתן להוכיח כי התקיימה עוולת הרשלנות אפילו ללא הוכחת נזק. די בכך שהמטופל לא נתן את הסכמתו לביצוע ההליך בכדי להראות שנשללה ממנו הזכות הבסיסית להחליט על גופו.
