רשלנות רפואית היא עוולה נזיקית, המאפשרת למטופל הנפגע, להגיש תביעה אזרחית לקבלת פיצוי כספי בשל הנזקים שנגרמו לו, בעקבות הטיפול הרשלני.
רשלנות רפואית מתרחשת כאשר המטפל, לא העניק טיפול רפואי בהתאם לסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל והיא עלולה לקרות בכל סוג של טיפול רפואי, פשוט כמורכב. במקרים מסוימים, מלבד אחריות נזיקית, ניתן להשית גם אחריות פלילית על הגורם שהתרשל, למשל, במצב של גרימת מוות ברשלנות.
הסיבות להתרחשותה של רשלנות רפואית הן רבות, ביניהן: העדר אבחון של בעיה רפואית, ביצוע הליך רפואי, למשל, ניתוח, באופן בלתי מיומן ובלתי זהיר, מתן תרופה בלתי מתאימה, העדר ביצוע מעקב רפואי אחר המטופל וישנן עוד דוגמאות רבות נוספות.
הטלת אחריות פלילית
ככלל, רשלנות רפואית מטופלת במישור הנזיקי, האזרחי, בו מוגשת תביעה כספית לבית המשפט, אשר מטרתה לכמת את נזקיו של התובע ולפסוק לו פיצוי כספי. אולם, לעיתים, נדונה עוולה זו גם במישור הפלילי.
אחד המקרים בהם יכול ותוטל אחריות פלילית בגין רשלנות רפואית, הוא במקרה של גרימת מוות ברשלנות. חשוב להבהיר, כי לא בכל מקרה בו נפטר המטופל כתוצאה מרשלנות רפואית, תוטל אחריות פלילית.
בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו ומחליט על פי הנסיבות, האם יש מקום להטיל על הגורם המתרשל, אחריות פלילית. בלא מעט מקרים, נדחית התביעה הפלילית, אך התביעה האזרחית מתקבלת ונפסק פיצוי כספי לעזבונו של המטופל המנוח.
ככלל, נטל ההוכחה במשפט פלילי הוא כבד יותר מאשר במשפט אזרחי, אך לא במקרה של רשלנות רפואית, שם נטל ההוכחה הוא זהה. לפיכך, לשם הרשעתו של אדם בגרימת מוות ברשלנות, יש להוכיח את יסודות העוולה של רשלנות רפואית, כמו במשפט אזרחי: קיומה של חובת זהירות כלפי המטופל והפרתה על ידי המטפל וכן, קיומו של קשר סיבתי בין התנהגותו (אם במעשה ואם במחדל) של המטפל לבין מותו של המטופל.
הפרת חובת הזהירות כלפי המטופל
רשלנות רפואית פירושה מתן טיפול רפואי אשר אינו תואם את סטנדרט הטיפול הסביר באותו תחום רפואי.
הפרת חובת הזהירות, יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, למשל, בשל אי הפניית המטופל לביצוע בדיקות חיוניות. מחדל זה עלול לגרום להעדר אבחון, או אבחון מאוחר של מחלה וכאשר גילוי מוקדם הוא קריטי להחלמה, העדר אבחון, או אבחון מאוחר, עלול להוביל למותו של המטופל.
השאלה האם פעל הגורם המתרשל על פי סטנדרט הטיפול הסביר, או האם התנהגותו מהווה הפרה של חובת הזהירות, נבחנת על פי מבחן אובייקטיבי, השואל האם רופא סביר אחר, באותן נסיבות, היה פועל כפי שפעל הנאשם, או האם היה פועל אחרת.
כאשר נקבע כי רופא סביר אחר היה פועל כפי שפעל הגורם המואשם ברשלנות רפואית, לא תוטל אחריות בגין רשלנות רפואית, אולם אם שוכנע בית המשפט כי רופא סביר אחר, היה פועל בצורה שונה, באופן מהותי, עד כדי שינוי התוצאה, סביר להניח כי תוטל אחריות פלילית על הגורם המתרשל.
הוכחת הקשר הסיבתי
מלבד הצורך להוכיח כי המטפל הפר את חובת הזהירות כלפי המטופל, על התובע להראות גם את קיומו של קשר סיבתי בין מעשיו של הגורם המתרשל, לבין הנזק שנגרם למטופל, במקרה של גרימת מוות ברשלנות, למות המטופל.
הוכחת הקשר הסיבתי, פירושה הצגת ראיות המעידות על כך כי לולא פעל הגורם המתרשל כפי שפעל, הייתה נמנעת התוצאה הטרגית של מות המטופל. שלילת הקשר הסיבתי, פירושה כי הנזק שנגרם, הוא תוצאה של אירוע אחר ולא נגרם עקב התנהגות הגורם המתרשל. למשל, טענה כי מותו של המטופל נגרם בשל מצב רפואי אחר, אשר אינו קשור לטיפול שניתן לו על ידי הגורם המואשם ברשלנות רפואית.
