רשלנות רפואית היא אחד מתחומי המשפט הספציפיים של עוולת הרשלנות, השייכת לדיני הנזיקין המהווים חלק מהמשפט האזרחי. הוכחת טענות בתחום זה נעשית בהתאם לכללים החלים במשפט האזרחי ובדיני הנזיקין בפרט.
במשפט האזרחי הכלל הוא שהמוציא מחברו – עליו הראייה. דהיינו, אדם שמעוניין להגיש תביעה עליו להביא את הראיות לכך שהרופא הנתבע נהג שלא לפי החוק, אלא אם כן בסעיף הרלבנטי מצוין אחרת או שמתקיימות נסיבות ספציפיות, אחרת טענתו לא תתקבל.
חובת זהירות
לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח-1968 היסודות הנדרשים על מנת להוכיח את עוולת הרשלנות גם במקרה של רשלנות רפואית הם חובת זהירות מושגית וקונקרטית, נזק, התרשלות וקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות והנזק שנגרם.
חובת זהירות מושגית מתייחסת ליחסים שונים שנקבע בפסיקה שהמזיק יכול לצפות שייגרם נזק לאדם, כאשר המבחן הוא מבחן האדם הסביר. יחסי רופא מטופל נכללים בקבוצות יחסים אלו. הפרת חובת הזהירות הקונקרטית מתייחסת לסטנדרט התנהגות מסוים שהופר. הקשר הסיבתי נבדק על ידי מבחן השכל הישר, מבחן הצפיות ומבחן הסיכון.
הכלל הוא שאת כל אלו צריך התובע הטוען גם לרשלנות רפואית מצד המזיק, להוכיח באמצעות ראיות. התובע צריך למעשה להראות שכרופא סביר היה על המזיק לנהוג אחרת בהתאם לסטנדרטים הרפואיים הנהוגים באותו תחום רפואה רלבנטי באותן הנסיבות.
בדומה, לעניין הנזק, בית המשפט לא יפסוק פיצוי גם אם הוכח שאכן התקיימה רשלנות אם לא הוכח קיומו של אותו ראש נזק הרלבנטי לתביעה. כך, אם לא הוצגו על ידי התובע ראיות שהיה לו קשר מחייב באופן כלשהו עם הניזוק שנפגע כתוצאה מהרשלנות לא ייפסק לטובתו פיצוי. בדומה גם אם אין ראיות לכך שהתובע היה סמוך על שולחנו של הניזוק וכתוצאה מהרשלנות אין לנפגע יותר את האפשרות לתמוך בו לא ייפסק לטובתו הפיצוי.
צו ירושה והוכחת נזק ברשלנות רפואית
בפסק הדין מטופלת בת 63 עם היסטוריה בריאותית בעייתית בין היתר של סוכרת שביקשה לעבור עקירת שן ולאחר שרופא אחד סירב לטפל בה בשל המורכבות של מצבה פנתה לרופא אחר שסירב בהתחלה, אך לבסוף הסכים לבקשתה. כמה זמן לאחר מכן היא נפטרה.
בעלה וילדיה טענו שהרופא התרשל בכך שלא ערך בירור מקיף על עברה הבריאותי ולא ערך רישום של מהלך הטיפול הרפואי בה. בהתאם לכך, ראשי הנזק שנתבעו הם כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים ועוד. הרופא טען מנגד כי הופעל עליו לחץ משמעותי שפגע באיכות הטיפול שיכול היה לתת, אומנם המנוחה לא הראתה סימני מצוקה.
כבוד שופט בית משפט השלום בתל אביב ירון בשן לא קיבל את טענת הנתבע באשר ללחץ שהופעל עליו משום שהיה אמור להיות לו הידע המקצועי הנדרש והוא לא אמור להעביר את הטענה בדבר הידע שלו למטופל.
כמו כן, הוא הוסיף שהמידע שהיה לו אמור היה לעזור לו לקבל את ההחלטה לסרב לטפל במנוחה כאשר גם העובדה שלא היה לו את הציוד הנדרש למקרה חירום של התמוטטות והחייאה מהווה התרשלות נוספת.
לטובת בעלה של המנוחה נפסק פיצוי בסך 50 אלף שקלים ולא סכום גבוה יותר. כל זאת, משום שהבעל כבר קיבל פיצוי מהמוסד לביטוח לאומי בגין העובדה שסעדה אותו ואין כפל פיצויים. לעומת זאת לטובת הילדים לא נפסק כל פיצוי משום שלא הציגו במהלך המשפט צו ירושה.
צו ירושה הוא המסמך המשפטי המלמד על זהות היורשים החוקיים של אדם שנפטר ועל היקף הנכסים שהשאיר אחריו. מלבד זאת, דרך נוספת שכן הייתה מאפשרת לילדים לקבל פיצוי בגין אובדן אמם היה הוכחה שהם תלויים בה, כאשר בפועל הוכחו העובדות ההפוכות שהיא הייתה תלויה בהם.
אחת המסקנות החשובות שניתן ללמוד מפסק דין זה מתייחסת לחשיבותן של הראיות להוכחת התביעה משום שאם הילדים היו מציגים צו ירושה, אזי גם אם לא היו מוכיחים שהיו תלויים במנוחה הם עדיין היו זכאים לפיצוי.
