לפי ההערכות של ארגון הבריאות העולמי, מדי שנה כ- 448 מיליון בני אדם ברחבי העולם נדבקים במחלות מין שונות. כחמישים אחוז מהם נמצאים בקבוצת הגילאים שבין עשרים לעשרים וארבע. הן נשים והן גברים יכולים להידבק במחלות מין בזמן קיום יחסי מין, כאשר הכוונה היא לכל מגע מיני שהוא (אוראלי, וגינאלי ואנאלי). בין מחלות המין הנפוצות חשוב להזכיר את מחלת הזיבה, העגבת, כלמידיה, הרפס טריכונומאס, קונדילומה ויבלות באיברי המין.
מה הם התסמינים של מחלות מין?
מחלות מין יכולות לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים קליניים, כאשר חלק ניכר מהתסמינים אינם ספציפיים למחלה אחת וחלקם גם לא ספציפיים למחלות מין. כך לדוגמה תחושת צריבה בזמן מתן שתן יכולה להעיד על זיהום באזור הנרתיק המועבר במגע מיני, אך בדיוק באותו האופן יכולה גם להעיד על דלקת בדרכי השתן, כשדלקת בדרכי השתן אינה מחלת מין.
התסמינים האופייניים למחלות מין הם למשל הפרשות לא שגרתיות מהנרתיק או מהפין, פצעים באזור פי הטבעת או איברי המין, גרד באזור פי הטבעת או איברי המין, פצעים בפי הטבעת או באיברי המין שלא גורמים לכאבים ועוד. גם אם מחלת המין בשלבים הראשוניים שלה לא מפריעה לחולה במיוחד, ישנה חשיבות עליונה לגשת לקבלת טיפול רפואי והסיבה לכך נעוצה בעובדה שמחלות המין השונות עלולות להוביל לסיבוכים רפואיים חמורים.
כך לדוגמה ישנן מחלות מין שעשויות להוביל לדלקת באגן ולהעמיד את הפוריות בסכנה, ישנן מחלות שיכולות לגרום להריון מחוץ לרחם וישנם גם סיבוכים מאוחרים הבאים לידי ביטוי מחוץ למערכת המין כמו לדוגמה דלקת מפרקים, מחלות נוירולוגיות ומחלות לב. מעבר לכל זה, מחלות מין שונות מגדילות את הסיכוי לחלות באיידס ובסרטן צוואר הרחם.
רשלנות רפואית באבחון של מחלות מין
על מנת שניתן יהיה להגיש לחולה את הטיפול המתאים עבורו בהתאם למחלה ממנה הוא סובל, יש תחילה לאבחן את מחלת המין במדויק. כפי שציינו, לא אחת באה המחלה לידי ביטוי מבחינה קלינית בתסמינים שאינם ספציפיים ולכן לא ניתן בכל מקרה ומקרה לאבחן את המחלה מבלי לערוך למטופל סדרה של בדיקות. ישנן בדיקות רבות המתאימות לאבחון של מחלות מין, כאשר הבחירה בבדיקה משתנה בהתאם לחשד ולממצאים הקליניים.
לפיכך, הרשלנות הרפואית באבחון של מחלות מין יכולה לבוא לידי ביטוי באי הפניית המטופל לבדיקות הרלוונטיות עבורו בהתאם לתסמינים הקליניים. במקרה שכזה ייתכן שהרופא יאבחן את המחלה בצורה שגויה על רקע המחסור במידע וכתוצאה מכך הטיפול לא יהיה אופטימאלי. כמו כן, לא אחת ניתן טיפול שגורם להחמרת המצב על רקע קבלת אבחנה שגויה. במקרים מעין אלה ייתכן גם כן שהרופא כלל לא יאבחן שהמטופל סובל ממחלת מין כלשהי.
בנוסף לכך, הרשלנות הרפואית באבחון של מחלות מין יכולה לבוא לידי ביטוי במקרים שבהם המטופל נשלח לבדיקה, אך הבדיקות בוצעו ברשלנות. במקרים מעין אלו, ייתכן שהאבחנה תתפספס ואדם חולה יאובחן כבריא. לחילופין לא אחת קורה שאדם בריא מאובחן כחולה ומתחיל טיפול שלא לצורך. מעבר לכל זה, הרשלנות באבחון יכולה לבוא לידי ביטוי במקרים שבהם נשלחה למשל דגימת הפרשה לבדיקת מעבדה, אך תוצאות הבדיקה לא הגיעו לידי המטופל ולא זכו להתייחסות מצד הרופא המטפל בו.
רשלנות רפואית בטיפול במחלות מין
על מנת להוכיח כי התקיימה רשלנות רפואית בטיפול במחלות מין, יש תחילה להוכיח כי הרופא המטפל חרג מהאחריות המוטלת עליו או במילים אחרות שלא נהג לפי הפרוטוקולים המקובלים בתחום. שלב זה נקרא מבחן הרופא הסביר שכן בודקים למעשה האם הרופא נהג כפי שכל רופא סביר אחר היה נוהג או שמא התפקוד שלו לקה בחסר.
לאחר מכן, יש להוכיח שלמטופל נגרם נזק וכן להעריך את הנזק באחוזי נכות. לבסוף יש לקשור את הטיפול ואת הנזק שנגרם למטופל בקשר של סיבה ותוצאה. מאחר ובמקרים רבים מאוד מדובר בנזקים שלא ניתן היה למנוע, בדרך כלל תביעות של רשלנות רפואית בטיפול במחלות מין הן תביעות מורכבות מאוד מבחינת נטל ההוכחה. בדומה לכל תביעה המוגשת בגין מקרה של רשלנות רפואית, גם במקרה הזה התובע מחויב לספק חוות דעת רפואית ולצרף אותה לתביעה.
אולי יעניין אותך גם:
רשלנות רפואית גניקומסטיה: מתי קמה רשלנות רפואית בניתוח הקטנת חזה לגברים?
