רשלנות רפואית במחלות ובבעיות בבלוטת התריס

בלוטת התריס היא בלוטה מרכזית במערכת האנדוקרינית הפועלת על ידי הפרשת הורמונים הנקראים תריודוטירונין ותירוקסין. התירוקסין והתריודוטירונין קובעים את הקצב של תהליכי המטבוליזם הכלליים של הגוף ומשפיעים במידה ניכרת על התפקוד של מערכות הגוף השונות.

ההורמון הנוסף שמייצרת הבלוטה נקרא קלציטונין. מדובר על הורמון חשוב שמשחק תפקיד מרכזי במשק הסידן בגוף על ידי כך שהוא מונע את שחרור הסידן מהעצמות לדם. המחלות הנפוצות בבלוטת התריס הן תת פעילות של בלוטת התריס, יתר פעילות של בלוטת התריס וסרטן בלוטת התריס. כל אחת ואחת מהמחלות הנ"ל עלולה להוביל לפגיעה מערכתית.

אבחון של מחלות או בעיות רפואיות שונות בבלוטת התריס

על מנת שניתן יהיה להגיש את הטיפול המתאים ביותר למטופל, ישנה חשיבות עליונה לאבחן במדויק את הבעיה ממנה הוא סובל. להלן מספר בדיקות שמשמשות לאבחון של בעיות שונות בבלוטת התריס:

• בדיקות דם – ישנן מספר בדיקות דם שמאפשרות לאבחן בעיות בבלוטת התריס. בין היתר מדובר על בדיקת דם לאבחון רמת ההורמון TSH, הורמון המופרש מבלוטת יותרת המוח שמספק מידע לגבי דרישות הגוף לפעילות הבלוטה. כאשר הוא מופרש ביתר, המשמעות היא שהבלוטה לא פועלת ביעילות ולהפך. בנוסף ישנן בדיקות שמודדות את רמת ההורמונים שמפרישה הבלוטה בדם ובמצבים מסוימים ניתן לאתר בדם גם נוגדנים של מערכת החיסון נגד בלוטת התריס (במקרים של מחלה אוטואימונית הפוגעת בבלוטה).
• סריקת יוד רדיואקטיבי – בדיקת הדמיה שמאפשרת להדגים את הצטברות היוד בבלוטה. ההורמונים המרכזיים שמייצרת הבלוטה מכילים ריכוז גבוה של יוד ולפיכך באמצעות סימון היוד בחומרים רדיואקטיביים, ניתן להבחין במצבים שונים של פעילות יתר או תת פעילות על ידי מדידה של עוצמת הפליטה הרדיואקטיבית.
• ביופסיה – במקרים מסוימים מתעורר הצורך ליטול דוגמית רקמה מבלוטת התריס על מנת שניתן יהיה לבחון אותה מתחת לעינית המיקרוסקופ. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל כאשר ישנו חשד לגידול סרטני בבלוטה.

רשלנות רפואית באבחון מחלות בבלוטת התריס

חלק ניכר מהמחלות שעלולות לפגוע בבלוטת התריס הן מחלות שללא טיפול הולכות ומחמירות כשבמקרים מסוימים יש בכוחן להביא למותו של החולה. לאור זאת, ישנם פרוטוקולים ברורים ביותר בנוגע לתסמינים שיש בהם כדי להעלות את החשד לקיום של בעיות בבלוטת התריס.

בהינתן תסמינים אלה, ישנה חשיבות עליונה להפנות את המטופל לביצוע של בדיקות האבחון המתאימות וזאת על מנת שניתן יהיה לאבחן את מחלתו בשלב מוקדם ככל האפשר ולהגיש לו את הטיפול המתאים ביותר בהתאם למצבו.

בכל מקרה שבו הרופא לא נתן את דעתו על תלונות החולה ובעקבות כך נמנע מהמטופל לגשת לבדיקות האבחון, ייתכן מאוד כי קיימת עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

כך למשל ג.נ. מאשדוד זכתה לאחרונה בתביעה שהגישה נגד רופא המשפחה שלה. בכתב התביעה נטען כי במשפחתה של התובעת התרחשו שני מקרים של סרטן מדולרי בבלוטת התריס ושהתובעת התלוננה על תחושה של גוש בצוואר.

חרף זאת, ולמרות שמדובר על סרטן שמופיע פעמים רבות במספר בני משפחה, לא שלח אותה הרופא לביצוע הבדיקות וכתוצאה מכך המחלה התפתחה בגופה במשך זמן רב מבלי שהייתה מודעת לכך.

רשלנות רפואית בטיפול במחלות בבלוטת התריס

בחלק מהמחלות שפוגעות בבלוטת התריס ניתן לטפל באופן שמרני באמצעות מתן תרופות בלבד אך לא אחת מתעורר הצורך להעניק טיפול רדיקלי יותר שכולל במקרים רבים כריתה מלאה או חלקית של הבלוטה.

בדומה לכל ניתוח, גם ניתוח לכריתת בלוטת התריס צופן בחובו סיכונים מסוימים ולא כל מקרה שבו נגרם נזק גופני הוא תוצאה של רשלנות. עם זאת, במקרים רבים ניתן היה למנוע את הנזק לו היה המנתח מקפיד על הפרוטוקולים המקובלים בתחום.

כך למשל בניתוח לכריתה חלקית של בלוטת התריס שבוצע באישה מנתניה, פגע המנתח בעצב הריקרנט הימני שאחראי לפעולה של מיתרי הקול בחלקו הימני של הגרון. לאחר הניתוח המטופלת גילתה לתדהמתה כי היא סובלת משיעולים חמורים, קשיי בליעה ניכרים, בעיות בהפקת צליל ובדיבור ועוד. בית המשפט קיבלת את טענותיה לקיום של רשלנות רפואית ונפסקו לזכותה פיצויים על סך חצי מיליון ₪.