רשלנות רפואית בעקבות אי גילוי מומים מולדים בהריון

ההתפתחות הרפואית במהלך השנים האחרונות הפכה את תהליך הלידה לבטוח מאי פעם, כאשר מרביתן המוחלט של הלידות המתרחשות במדינות מערביות מסתיימות בהצלחה מלאה, וללא סיכון בריאותי כלשהו לאם או לילוד.

עם זאת, קיימים מקרים בהם העובר סובל עוד מרגע לידתו ממומים מולדים למיניהם. מומים אלו, אשר באים לידי ביטוי בהפרעות פיזיות מסוימות בגופו של הנולד, עלולות לגרור שורה של נזקים התפתחותיים, כאשר במקרים חריגים מומים אלו אף יכולים להביא למותו של הילוד, או לנכות קשה אשר מונעת ממנו לתפקד בצורה תקינה במהלך חייו.

בימינו, המחקר הרפואי גילה כי קיימות סיבות שונות ומגוונות להופעתם של מומים מולדים בעוברים, כאשר בין הסיבות השכיחות לכך ניתן למנות הפרעות גנטיות למיניהן, אשר מועברות לתינוק על ידי הוריו ללא ידיעתם, שימוש בסמים או באלכוהול במהלך ההריון, מה שעלול לגרור נזק בלתי הפיך לעובר, עישון סיגריות, וכן זיהומים שונים, אשר משפיעים על העובר במהלך ההריון עצמו.

חרף ההתפתחות הרפואית בחקר מומים אלו במהלך השנים האחרונות, לא תמיד קיימת אפשרות לטפל במומים מולדים ולהסירם באופן מוחלט. עם זאת, במרבית המקרים ניתן לגלות את עצם קיומם של מומים אלו עוד במהלך ההריון, מה שמאפשר להורים להחליט האם ברצונם להמשיך בהריון, וזאת חרף הסיכון הפוטנציאלי שעלול להיגרם לילוד.

מתי מדובר ברשלנות באבחון?

במקרים בהם מום מולד בילוד לא התגלה בבדיקה מוקדמת, וזאת חרף העובדה שהיה קיים חשד סביר להופעתו מסיבות שונות, או לחילופין שעדויות לקיומו הופיעו במהלך ההריון עצמו. ייתכן כי המומים המולדים לא התגלו כתוצאה מרשלנות באבחון מטעם הגורם הרפואי המטפל, אשר התעלם מהסימנים המקדימים, או נמנע מביצוע בדיקות מקדימות אשר נדרשו בשל הנסיבות. במקרים כגון אלו, ייתכן שמדובר בעילה להגשת תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית.

 במקרה לדוגמא, הגישו שני בני זוג תביעה כנגד קופת חולים כללית, וזאת בטענה כי במהלך הריונה של האישה, אשר הייתה במעקב מטעם קופת החולים, הופיעו סימנים מעידים בעלי משקל משמעותי, אשר העידו על הימצאותו של מום מולד בילוד, מסוג "תסמונת הלרמן שטרייף". תסמונת זו, אשר הייתה אחראית להופעת שורה ארוכה של ליקויים בריאותיים בילוד, הביאה לבסוף לפטירתו בגיל 5 וחצי שנים.

לטענת התובעים, הצוות הרפואי בקופת חולים כללית נמנע מלהפנות את היולדת לביצוע בדיקת שקיפות עורפית במהלך החודש הרביעי להיריון, אשר נטען כי הייתה מאפשרת לאבחן את המום המולד מראש, וכך להעניק ליולדת את האפשרות להפסיק את ההיריון. לטענת בני הזוג, מדובר במקרה של רשלנות רפואית מצד הצוות המטפל, אשר מנע מבני הזוג את האפשרות לשים קץ להריון מראש, וגרר סבל ניכר ומתמשך עבורם ועבור ילדם.

במסגרת פסק הדין, קבע בית המשפט כי קופת חולים כללית אכן התרשלה באבחון התסמונת של הילוד והתעלמה מהסימנים המעידים אודות הימצאות התסמונת, מה שגרר נזקים ניכרים לילוד ולהוריו. מסיבה זו, פסק בית המשפט לחובת קופת חולים כללית תשלום פיצויים בסך של כ-800,000 ₪ בגין עלות הטיפולים הרפואיים בילוד, וכן בגין עוגמת הנפש המשמעותית שנגרמה להורים.

במקרה נוסף, הוגשה תביעה בשמה של ילדה בגיל 9, אשר בלידתה אובחנו אצלה מומים אורתופדיים משמעותיים, אשר פגעו במידה ניכרת באיכות חייה מאז לידתה.

במסגרת התביעה, טענה הילדה באמצעות באי כוחה, כי בעקבות רשלנות רפואית מטעם הגורם הרפואי המטפל לא התבצעו בדיקות מקדימות לצורך גילויו של המום הרלוונטי, וזאת חרף קיומו של סימן מקדים משמעותי, שהינו היותם של שני ההורים בעלי קרבת דם ממשית (בני דודים). לאור חומרתם של המומים האורתופדיים, טענה הילדה כי מוטב היה לה אלמלא נולדה, כאשר גילוי מוקדם של המומים היה מאפשר את הפסקת ההריון מראש.

עם זאת, במקרה זה בית המשפט בחר לדחות את התביעה, וזאת בטענה, וכפי שנחשף בהריונות מאוחרים יותר של האם, כי האם לא הייתה מוכנה לבצע את הבדיקות המקדימות גם אם אלו היו מוצעות לה. משכך, בית המשפט בחר לדחות את התביעה, ולקבוע כי במקרה הנ"ל אין מדובר ברשלנות רפואית מטעם הנתבעים.