רשלנות רפואית – אי המלצה על סיום ההריון

על אף שבימינו, מרביתם המוחלט של ההריונות מסתיימים בהצלחה, הרי שמטבע הדברים, לא כל הריון הולך חלק, כאשר במקרים מסוימים, ובמיוחד במקרים בהם המשך ההריון עלול לגרום לנזק רפואי ממשי ליולדת או לעובר, קיים צורך לבצע סיום הריון באמצעות הפלה.

מטבע הדברים, ההחלטה על סיום הריון אינה דבר קל, כאשר החלטה שכזו נדרשת לרוב להתקבל על ידי היולדת עצמה, וזאת למעט במקרים בהם המשך ההריון מהווה סכנת חיים מידית עבור היולדת או העובר, מה שמאפשר לגורם הרפואי המטפל לקבל בעצמו את ההחלטה אודות הפסקת ההריון, ללא צורך בהתייעצות עם היולדת עצמה.

הסיבה הנפוצה ביותר לקבלת ההחלטה באשר לסיום הריון, היא הגילוי של מומים משמעותיים מהם סובל הילוד, וזאת במסגרת בדיקות רפואיות המתבצעות בשלביו המוקדמים של ההריון, כגון בדיקת אולטרסאונד.

באופן כללי, חובתו של הגורם המטפל היא ראשית לגלות את אותם המומים מראש, במידה והדבר אפשרי באמצעות הבדיקות המוקדמות, ושנית לשתף את המידע עם ההורים, ולהעניק להם את כלל המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה האם להמשיך עם ההריון, או לסיימו.

חשוב להדגיש, כי מטבע הדברים, סיום הריון היא פעולה רפואית בעלת סיכון ניכר ליולדת, כאשר ככל שהפסקת ההריון נעשית בשלב מוקדם יותר, כך קטנים הסיכויים לפגיעה ממשית במצבה הרפואי של היולדת.

מתי מדובר ברשלנות רפואית?

באופן כללי, המלצה על סיום הריון היא פעולה חריגה, אשר הגורם הרפואי המטפל נדרש לבצעה רק במקרים חריגים, בהם המשך ההריון צפוי לגרור נזק ממשי ליולדת או לעובר. מסיבה זו, המלצה על סיום הריון תיעשה רק במקרים בהם קיימת עדות לנזק בעל מידת סבירות גבוהה, אשר עתיד להיגרם ליולדת או לילוד במידה וההריון לא יסתיים.

עם זאת, קיימים מקרים בהם הגורם הרפואי המטפל בוחר להימנע מלהמליץ על סיום הריון, וזאת חרף מידע ממשי על הנזק אשר יגרם לעובר או ליולדת במהלך ההריון. במידה ומוכח, כי הרופא המטפל היה מודע להשפעתו ההרסנית של ההריון, או לחילופין היה צריך להיות מודע לו אך לא עשה כן, הרי שהדבר יכול להוות רשלנות רפואית מצד הגורם המטפל, על כל המשתמע מכך.

במקרה לדוגמא, אדם הגיש תביעה כנגד קופת חולים מכבי, בטענה כי התרשלות רפואית מטעם רופאי קופת החולים במהלך הריונה של אמו הובילה לכך שמומיו של התובע, אשר כוללים התפתחות לקויה של עצם הזרוע, וכן מומים נוספים בידיו, לא התגלו בבדיקה המוקדמת.

לטענת התובע, הגורמים הרפואיים בקופת החולים נמנעו מלהפנות את אמו לביצוע בדיקת סקירה מורחבת, אשר הייתה יכולה לגלות את מומיו של התובע מראש, וכך להעניק לאם את האפשרות לקבל החלטה בדבר הפסקת ההריון.

בפסיקת בית המשפט, נקבע כי רופאי קופת חולים מכבי אכן התרשלו באבחון מומיו של התובע מראש, ומשכך הטיל בית המשפט חובת תשלום פיצויים לטובתו של התובע, בסכום של כמיליון וחצי ₪.

במקרה נוסף, הורים של ילדה אשר נולדה בשנת 1997 עם מום שמתבטא בחסר של 4 אצבעות בידה, הגישו תביעה משפטית כנגד ההסתדרות המדיצינית של הדסה וקופת חולים כללית, בטענה כי רשלנות רפואית מצדן מנעה גילוי מוקדם של מום הילדה, מה שגרר סבל ממשי ומתמשך לילדה ולהוריה.

התובעים התייחסו לעובדה שהבדיקה הרפואית אשר נעשתה ליולדת הייתה אך סקירה בסיסית, אשר מסופקת מטעם הרפואה הציבורית, כאשר בדיקה רפואית מקיפה יותר, אשר ניתנת לביצוע על ידי רופא פרטי, הייתה צפויה לגלות את המום בילדה.

בפסיקת בית המשפט, נקבע ראשית כי התביעה שהוגשה כנגד ההסתדרות המדיצינית הדסה דינה להידחות, שכן זו לא הייתה מעורבת בבדיקה המדוברת שנעשתה ליולדת. בכל הנוגע לתביעה כנגד קופת חולים כללית, בית המשפט קיבל את התביעה, בטענה כי הגורמים הרפואיים בקופה לא עדכנו את היולדת באשר למגבלותיה של הסקירה הרפואית הבסיסית שנעשתה לה, ובדבר האפשרות לבצע בדיקה מקיפה יותר אצל רופא פרטי. משכך, נקבע כי קופת חולים כללית תשלום פיצויים לתובעים, בסכום כולל של 1,339,093 ₪.