אנמיה היא סוג של הפרעה רפואית, הנובעת ממחסור בחלבון מסוג "המוגלובין" במחזור הדם, אשר עלול להיגרם עקב פגיעה בכושרו של הגוף לייצר את ההמוגלובין, או לחילופין עקב מחסור בכדוריות דם אדומות, אשר תפקידן להפיצו לכל חלקי הגוף.
בימינו, הרפואה מכירה בכך שקיימים מספר סוגים שונים של אנמיה, אשר נובעים מסיבות רפואיות שונות, כאשר במקרים מסוימים מקורה של האנמיה הוא תורשתי (אנמיה כרונית), ובמקרים אחרים מקורה בהפרעה בריאותית הנובעת מנסיבות רפואיות מסוימות.
בדומה להפרעות בריאותיות נוספות, גם הסובלים ממחלת האנמיה עלולים להתמודד מול מספר רב של תופעות בריאותיות, אף כי במקרים מסוימים, למחלת האנמיה אין כלל תופעות לוואי מורגשות, או לחילופין השפעות מעטות, שאינן בעלות משמעות בחיי היום יום.
בין תופעות הלוואי השכיחות, שרבים מהסובלים מאנמיה מתמודדים מולם, ניתן לכלול עייפות מתמשכת במהלך חיי היום יום, סחרחורות, בחילות וקשיים בריכוז, כאבי ראש, חוסר תיאבון, ועוד, כתלות במצבו הרפואי של הסובל מהמחלה ובהתאם למידת המחסור בהמוגלובין בגוף.
רשלנות רפואית באבחון אנמיה – מתי והיכן?
מטבע הדברים, התסמינים השונים הנובעים מאנמיה אינם מובהקים, שכן מדובר בתסמינים כלליים, אשר עשויים לרמוז על מגוון רחב של בעיות וסיבוכים רפואיים שונים. משכך, אבחונו המדויק של אדם כסובל מאנמיה עשוי להיות הליך לא פשוט, אשר דורש במקרים רבים מעקב ארוך טווח ושלילה הדרגתית של הפרעות רפואיות שונות לצורך הגעה למסקנה הסופית – אנמיה.
דווקא לאור הליך האבחון הלא פשוט, קיימת חשיבות עליונה לשיקול דעתו של הרופא המטפל, אשר נדרש להפגין מחד בקיאות בתסמינים הספציפיים המאפיינים אנמיה, ומאידך הקשבה והבנה לתלונותיו של המטופל, במטרה לאבחן את מצבו נכונה. הימנעות מכך עלולה לדחות משמעותית את אבחון המחלה, ולהסב נזק רפואי ועוגמת נפש מרובה למטופל, לאורך פרק זמן ארוך.
חשוב גם לזכור בהקשר זה, כי בדומה למחלות רבות, גם במקרה של אדם הסובל מאנמיה, הימנעות מהתאמת טיפול רפואי מקיף למחלה בשלב מוקדם עלולה לגרור במישרין את החרפתה, ולעיתים אף להציב את החולה בפני סכנת חיים ממשית.
משכך, במקרים בהם הרופא המטפל לא אבחן נכונה את מצבו הרפואי של החולה, וזאת עקב רשלנות באבחון או התנהלות ללא הפעלת שיקול הדעת הנדרש ממנו עקב תפקידו וניסיונו המקצועי, וכתוצאה מכך מצבו הרפואי של החולה התדרדר, הדבר עשוי להיחשב כמקרה של רשלנות רפואית, ומשכך להוות עילה לפיצוי כספי גבוה לזכותו של החולה.
רשלנות רפואית בטיפול באנמיה – מתי והיכן?
גם במקרים בהם הרופא אבחן נכונה את מצבו של החולה, עדיין הוא נדרש לפעול לצורך התאמת טיפול רפואי מקיף, הנובע ישירות לנסיבותיו הספציפיות של המטופל. חשוב להדגיש, כי כפי שהוסבר לעיל, האנמיה מהווה למעשה מקבץ של מחלות, אשר נובעות מגורמים שונים, ומשכך כל טיפול נדרש להתייחס ספציפית לגורם למחלה, בדיוק כפי שטיפול בשפעת לא יכול להיות זהה לטיפול בווירוס בכבד, גם אם קיימים סימפטומים זהים בשלב מסוים.
במקרים בהם הרופא המטפל, כתוצאה מאי הפעלת שיקול דעת או עקב אבחון שגוי של מצבו הרפואי של החולה, הורה בדבר מתן טיפול רפואי שאינו מותאם למצבו של החולה, הדבר עלול לגרור הרעה נוספת במצבו הרפואי, ולעכב משמעותית התאמת טיפול מותאם אישית.
במקרים כאלו, ובכפוף להוכחת הנזק הרפואי שנגרם למטופל, הדבר עשוי בהחלט להוות מקרה של רשלנות רפואית, ועילה להתערבות משפטית, בדרישה כי המטופל יקבל פיצוי כספי בגין הנזק הרפואי שנגרם לו, ולרבות נזק ממוני ושאינו ממוני (עוגמת נפש).
