ההיסטוריה של הניתוחים להגדלת חזה ארוכה ומסועפת ולפי עדויות מחקריות נראה כי כבר במאה התשע עשרה היו נשים שהתנסו בהליך הכירורגי הנ"ל למטרות אסתטיות. אמנם בימים ההם מדובר היה על השתלה של שומן שנלקח מאזור הישבן והועבר לאזור השדיים, אך מטרת הניתוח הייתה זהה.
במהלך שנות השישים באו לעולם שתלי הסיליקון הראשונים שיוצרו על ידי חברת דאו קורנינג האמריקאית ובמהלך שנות התשעים התברר כי השתלים שייצרה נטו לדלוף. בעקבות זאת פשטה החברה את הרגל והשימוש בשתלי הסיליקון נפסק למשך שני עשורים.
לאחר שורה של התפתחויות טכנולוגיות בתחום הרפואה האסתטית, שתלי הסיליקון חזרו למרכז העניינים ודחקו לפינה את שתלי מי המלח שנמצאו בשימוש נפוץ במהלך שנות התשעים. כיום שתלי הסיליקון נחשבים לבטוחים מאוד לשימוש ולעתים נדירות בלבד מתרחשות בהם תקלות. עם זאת, עדיין אחד הסיבוכים החמורים ביותר אם כי הנדירים ביותר של הניתוח הוא דליפה של השתל.
כיצד ניתן להוכיח כי אכן התרחש דלף בעקבות רשלנות רפואית?
על מנת לבסס תביעה בגין רשלנות רפואית שבאה לידי ביטוי בדליפה של שתלי סיליקון, יש בראש ובראשונה להוכיח כי הרופא חרג מרמת האחריות המצופה ממנו כאיש רפואה. לאחר מכן, יש להוכיח כי לתובעת אכן נגרם נזק ולבסוף יש לקשור את הרשלנות לנזק שנגרם לתובעת בקשר סיבתי.
מאחר והשופטים היושבים בדין מתמחים ברזי החוק אך פחות מכך ברזי מדע הרפואה, הרי שעל מנת להוכיח את הטענות יש להביא בפני בית המשפט מסמך הנקרא חוות דעת רפואית.
חוות דעת רפואית היא מסמך הנכתב בידי רופא מומחה שתחום ההתמחות שלו נוגע ישירות לנושא התביעה. בחוות הדעת הרפואית על הרופא המומחה לסקור את התחום, לפרט אודות נסיבות המקרה, לקבוע את מידת הנזק או הסבל שנגרם לתובעת ולהביא עדויות מהספרות המקצועית שיש בהן כדי להוכיח כי הרופא שביצע את ההשתלה חרג מרמת האחריות המקצועית המוטלת עליו ובעקבות זאת התרחשה הדליפה.
רשלנות רפואית בשל דליפת שתלי סיליקון – אי מתן הסכמה מדעת
במקרים מסוימים את הדליפה לא ניתן היה למנוע ובמקרים האלו לא ניתן להאשים את המנתח ברשלנות רפואית. עם זאת, גם אם ניתן היה למנוע את הדליפה וגם אם לא, בכול מקרה זוהי חובתו של המנתח ליידע את המטופלת לפני הניתוח בנוגע לכול הסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוח, לרבות הסיכון של דליפת השתל.
כך לדוגמה המנתח צריך להסביר למנותחת מה הן התוצאות המצופות מהניתוח, מה הם הסיבוכים האפשריים, מה הן האלטרנטיבות העומדות בפניה ועוד. לאחר מתן ההסבר, הרופא צריך לאשר כי המטופלת הבינה את כל מה שנאמר לה ולהחתים אותה על טופס מתן הסכמה מדעת. בחתימתה היא למעשה מאשרת כי הבינה את שנאמר לה ושהיא מסכימה לעבור את הניתוח.
כל חריגה מהפרוטוקול הנ"ל יכולה להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית אפילו ללא הוכחת נזק. יש לציין כי במקרים מסוימים גם כאשר חתימתה של התובעת נמצאת על טופס ההסכמה מדעת, עדיין ניתן לבסס תביעה משפטית בגין רשלנות רפואית וזאת במידה וניתן להוכיח כי התובעת חתמה על הטופס בסמוך מאוד לניתוח או כשהייתה תחת השפעתם של חומרי ההרדמה.
כיצד ניתן לדעת את מי לתבוע?
כפי שציינו, במקרים מסוימים המקור לכשל הוא בתהליך הייצור של השתלים. לפיכך, אין זה מן ההכרח שהתביעה תוגש נגד המנתח הפלסטי. כמו כן, במקרים מסוימים לא את המנתח יש לתבוע כי אם את בית החולים שבו הוא עובד. על מנת לדעת את מי בדיוק צריך לתבוע, יש בראש ובראשונה ליצור קשר עם עורך דין המתמחה בהגשת תביעות בגין רשלנות רפואית בדגש על רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים.
עורך הדין המתמחה בהגשת וטיפול בתביעות על רקע של רשלנות רפואית יכול להבין מראש מה הם סיכויי ההצלחה של התביעה, להסביר לתובעת את מי בדיוק היא צריכה לתבוע ולהתחיל לתכנן את האסטרטגיה המשפטית המתאימה ביותר בהתאם למקרה. במקרים מסוימים יש לציין, ייתכן כי עורך הדין ימצא כי מדובר על תביעה חסרת סיכוי שעדיף להימנע מלהגיש, אך כל זאת לא ניתן לדעת מבלי לפנות לעורך דין תחילה.
אולי יעניין אותך גם:
רשלנות רפואית בוטוקס: מתי הזרקת בוטוקוס לקויה תחשב רשלנות רפואית?
