ההתפתחות הרפואית המואצת של העשורים האחרונים השפיעה במידה ניכרת על אספקטים שונים בחיי היום יום של כולנו, ולרבות בתחום הרפואי.
ככל שעובר הזמן, מידת הסיכון הטבעי הטמונה בהליך ההיריון מצטמצמת באופן משמעותי, מה שהופך בימינו את ההיריון להליך רפואי בטוח ויעיל.
עם זאת, קיימים מקרים בהם ההיריון לא הולך כמתוכנן, מסיבות אלו ואחרות, כאשר הדבר לא תמיד נמצא בידיהם של גורמים אנושיים. מסיבה זו, חלק מסוים מכלל ההריונות עודם מסתיימים שלא בלידה מוצלחת, אלא בהפלת העובר.
מטבע הדברים, הליך ההפלה הוא הליך רפואי כירורגי בעל מידת סיכון ממשית לכלל המעורבים בעניין, ובדגש על בריאותה ושלומה של היולדת עצמה. על כן, באחריותו של הגורם הרפואי להבטיח כי ההפלה תבוצע בצורה הבטיחותית ביותר, בין אם מדובר בהפלה בכדורים או גרידה, אשר לא תגרור נזק לא הכרחי ליולדת.
בנוסף, קיימים גם מקרים בהם, כתוצאה מהתרשלות או חוסר תשומת לב מצד הגורם הרפואי, הלידה התקינה משתבשת, מה שגורר צורך לבצע הפלה. במקרים כגון אלו, כמעט בלתי אפשרי לאמוד את מידת עוגמת הנפש שנגרמת ליולדת, ובמיוחד בשעה שמדובר בתינוק לו היא ייחלה.
מקרים כגון אלו, בהם הרשלנות מצד הגורם הרפואי המטפל הוכחה מעל לכל ספק, מוגדרים כמקרי רשלנות רפואית לכל דבר ועניין, ומהווים עילה ממשית לפסיקת פיצויים כספיים לטובת היולדת, בסכומים גבוהים במיוחד.
מתי מדובר במקרה של רשלנות רפואית?
רשלנות רפואית, מטבעה, מתייחסת למקרים בהם התנהלות רשלנית של הגורם הרפואי המטפל, אשר לא התאפיינה במידת הזהירות הנדרשת, הובילה לנזקים רפואיים משמעותיים מבחינת המטופל או המטופלת.
בסוגיה הספציפית של הפלה, רשלנות רפואית חלה במידה והתנהלות רשלנית מצד הגורם הרפואי המטפל הובילה במישרין למותו של העובר, ולצורך בביצוע הפלה.
כמו כן, גם במידה והעילה לביצוע ההפלה אינה קשורה ישירות להתנהלותו של הגורם הרפואי המטפל, הרי שבמידה וההפלה בוצעה באופן לא זהיר, אשר כתוצאה ממנו נגרמו נזקים בריאותיים ליולדת, הרי שגם מקרה זה נחשב כמקרה של רשלנות רפואית, ומהווה עילה להגשת תביעה משפטית בסוגיה.
יש להבהיר בהקשר זה, כי המונח רשלנות רפואית, מטבעו, מתייחס רק למקרים בהם למטופלת נגרם נזק רפואי ממשי, אשר ניתן לאמוד או לכמת. תביעה בגין רשלנות רפואית לא נועדה להעניק פיצוי בגין "עוגמת נפש", כאשר גם במידה ופיצוי שכזה משוקלל כחלק מסכום הפיצויים הכולל, הרי שמדובר בסכומים זניחים, אשר לא מפצים ולו בגין הטרחה הכרוכה בהגשת תביעה משפטית מלכתחילה.
סוגיה נוספת שיש להבהיר בהקשר זה, היא הצורך בקבלת הסכמה מודעת מטעם היולדת לביצוע ההפלה, וזאת טרם ביצועה בפועל.
מאחר וההפלה מוגדרת במרביתם המוחלט של המקרים כ"הליך רפואי שאינו "מציל חיים", הרי שמחובתו של הגורם הרפואי המטפל לשבת עם היולדת ולהסביר לה בפרוטרוט על הליך ההפלה המתוכנן, ולרבות הסיבות לו, ולקבל את הסכמתה מראש. במידה ולא נעשה כן, הרי שמדובר גם כן במקרה של רשלנות רפואית.
מקרה לדוגמא
במקרה אחד לדוגמא, הוגשה תביעה משפטית מטעם אישה בדואית, אשר בעת היותה בהיריון הובהלה לבית החולים בשל דימומים בבטן. בעקבות זאת, הוחלט לבצע באישה הפלה בשיטת גרידה, ולאחר מכן שחררו אותה לביתה.
עם זאת, זמן קצר לאחר ביצוע ההפלה בפועל, החלה האישה לסבול ממחושים בבטן, ובהמשך הווסת שלה חדלה לחלוטין. בעקבות הגילוי פנתה האישה פעם נוספת למוסד הרפואי בו בוצעה ההפלה, ושם התגלה כי לאחר ההפלה נותר בגופה שריד מהשלייה, אשר לא הוסר במהלך ההפלה. כתוצאה מכך סבלה האישה מסיבוכים רפואיים, אשר בעקבותיהם נקבעה לה עקרות מלאה.
במסגרת התביעה המשפטית, טענה התובעת כי בשל רשלנותו של הצוות הרפואי אשר הופקד על ביצוע ההפלה, נותר פלח השלייה המיותר בגופה לאחר תום ההפלה, מה שהוביל במישרין לעקרותה. מסיבה זו, תבעה האישה להכיר במקרה זה כמקרה של רשלנות רפואית, ולפסוק פיצויים בהתאם.
במסגרת פסק הדין, הכיר בית המשפט בטענותיה של התובעת, וקבע כי הצוות הרפואי המטפל אכן התרשל במלאכתו, וכתוצאה מכך נגרמה לתובעת עקרות מלאה. מסיבה זו, חייב בית המשפט את המוסד הרפואי בו התבצעה ההפלה לשלם לתובעת ולבעלה פיצויים כספיים, בסכום כולל של 480,000 ₪.
