רשלנות רפואית בניתוחים היא תופעה שכיחה למדי, למרבה הצער והיא מתרחשת הן בניתוחים הנעשים לצורך רפואי והן בניתוחים שאינם הכרחיים לבריאותו של המנותח/ת, אלא מבוצעים לצורך אסתטי, כמו ניתוחים פלסטיים בחזה.
הסיבות לרשלנות רפואית בניתוחים הן רבות, למשל, חוסר מקצועיותו של הצוות הרפואי במהלך הניתוח. כמו כן, ישנם מקרים בהם, הרשלנות הרפואית מתרחשת עוד לפני הגעתה של המנותחת לשולחן הניתוחים, בשלב מתן ההסבר על הניתוח.
צוות רפואי לא מקצועי
כל טיפול רפואי צריך להיות מבוצע על ידי רופא מיומן ובעל ניסיון, אשר קיבל את ההכשרה המתאימה בתחום הרלוונטי. רק כך ניתן להבטיח כי המטופל יקבל טיפול רפואי העומד בסטנדרט הטיפול הסביר.
המומחיות והניסיון של הצוות הרפואי, חשובים עוד יותר ככל שמדובר על הליך רפואי מורכב יותר, כמו ניתוח, פעולה כירורגית פולשנית, אשר חובה כי תתבצע אך ורק על ידי מנתח וצוות רפואי מיומן.
חוסר מקצועיות של הצוות הרפואי, במסגרת ניתוח פלסטי בחזה, עלול לגרום למנותחת לנזק פיזי חמור, המלווה לא פעם, בנזק נפשי עמוק.
כיצד יכול לבוא לידי ביטוי, חוסר מקצועיות במסגרת ניתוח פלסטי בחזה? למשל, כאשר ניתנת למנותחת זריקת הרדמה לא מתאימה, אם בשל רגישות לחומר ההרדמה ואם בשל מינון לא מתאים, כאשר נבחרה שיטת ניתוח לא מתאימה, גודל שתל לא מתאים (כאשר מדובר על הגדלת חזה) וכיוצא בזה. לעיתים, הניתוח עצמו מבוצע ברשלנות, בשל העדר מיומנות וניסיון מספק של המנתח ו/או של הצוות הרפואי אשר מסייע לו במהלך הניתוח.
מבחן הרופא הסביר
רשלנות רפואית היא חריגה מסטנדרט הטיפול הסביר, אשר גרמה למטופלת לנזק פיזי מהותי. כיצד נקבע אפוא, האם התנהגותו של הצוות הרפואי, מהווה חריגה שכזו? על פי מבחן הרופא הסביר.
פירושו של דבר הוא כי הטוענת לרשלנות רפואית, תידרש להוכיח כי כל רופא סביר, היה נוהג אחרת באותן הנסיבות ומונע למעשה את הנזק שנגרם למנותחת. הלכה למעשה, הדבר נעשה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה לבית המשפט.
הנתבע/ים מגישים חוות דעת מומחה מטעמם, אשר תפקידה לשכנע כי הצוות הרפואי פעל על פי סטנדרט הטיפול המקובל וכי הנזק שנגרם, איננו תוצאה של התנהגות הנתבעים, אלא נגרם בשל אירוע אחר, אשר לא היה בשליטתם (זהו מעשה ניתוק הקשר הסיבתי בין הטיפול הרפואי לנזק).
אי קבלת הסכמה מדעת
סטנדרט הטיפול הסביר, כולל בתוכו את חובתו של המנתח לתת למטופלת, הסבר מלא ומפורט, אודות הניתוח אותו היא עתידה לעבור. עליו להסביר לה מהו משכו של הניתוח, מהם הסיכונים שבו והסיכויים להתרחשותם, לאיזו תוצאה עליה לצפות, האם ישנו הליך רפואי חלופי שניתן לבצע, זמן ההחלמה מן הניתוח, האם יישארו צלקות מן הניתוח וכיוצא בזה.
נדגיש, כי אין המדובר בחובה טכנית של מסירת המידע ותו לא, אלא מדובר בחובה מהותית, במסגרתה על המנתח להעביר את המידע ולוודא כי המטופלת הבינה אותו ועל בסיסו, קיבלה החלטה שקולה, מדעת, לעבור את הניתוח.
לא מסר המנתח את כל המידע הרפואי הרלוונטי ולא וידא כי המטופלת קלטה והבינה אותו, הפר את חובתו למתן קבלת הסכמה מדעת לניתוח. הדבר מהווה פגיעה באוטונומיה של המנותחת, כאשר באפשרותה יהיה להגיש תביעה בגין עילה זו אף אם לא נגרם לה נזק מן הניתוח. אם נגרם למנותחת נזק ובאפשרותה להוכיח כי לו ניתן לה כל המידע אודות הניתוח, הייתה בוחרת שלא לעבור אותו, תוכל לקבל פיצוי כספי גם בגין הנזקים שנגרמו לה בשל הניתוח.
