לפי פקודת הנזיקין שבה מוגדרת עוולת הרשלנות, מוגדרים ארבעה גורמים שיכולים להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית: מטופל הסובל מנזק שנגרם כתוצאה מרשלנות, הורים של קטין המגישים תביעה בשמו, עיזבון של מנוח וקרובים של המנוח. שני הגורמים האחרונים שהוזכרו לעיל מעידים על כך שגם במקרה של רשלנות רפואית שהובילה למוות של המטופל, עדיין ניתן יהיה לתבוע את הגורם האחראי ולזכות בפיצויים הרלוונטיים.
במקרה של מטופל שהלך לעולמו כתוצאה ממקרה של רשלנות רפואית עומדת לעיזבון של המנוח הזכות החוקית לתבוע את הפיצויים בשמו של המנוח ואם אכן יתקבלו הפיצויים, הרי שייכנסו לעיזבון ובבוא העת יועברו ליורשיו החוקיים וכן אם מותו של המטופל גרם לשאריו נזק שכן היו תלויים בו מבחינה פיננסית, בהחלט עומדת להם הזכות החוקית לתבוע את הגורם המטפל שהתרשל בעבודתו לקבלת פיצויים.
איחור באבחון שהוביל למות המטופל
במקרים לא מעטים הרשלנות הרפואית שגרמה למותו של המטופל לא באה לידי ביטוי בכשל שהתרחש במהלך הניתוח או בטיפול שגרם לנזק מסוג כלשהו, אלא בהיעדר טיפול כשהכוונה היא בדרך כלל לעיכוב במתן הטיפול.
ישנו מגוון רחב ביותר של תסמינים וסימנים שיש בהם כדי לבשר על כך שהמטופל סובל ממצב שעשוי להחמיר. אבחון שגוי של אותם תסמינים או התעלמות מהם, עלולים בהחלט להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.
כך לדוגמה קרה במקרה של ג' מאשקלון, שסבלה במשך שנתיים מכאבי גרון, צרידות, תחושה של עצם זר בגרון ובעיות נוספות שהתעוררו על רקע של גידול סרטני שהתפתח בגרונה. לרוע מזלה, אף לא אחד מהרופאים שטיפלו בה התייחס ברצינות לתלונותיה וכתוצאה מכך במשך תקופה ארוכה המשיך הגידול להתפשט בגרונה באין מפריע.
בסופו של דבר, בצר לה שילמה כסף רב לרופא מומחה בכיר וזה האחרון אבחן תוך זמן קצר מאוד את מחלתה. לרוע המזל, בשלב הזה הגידול כבר התפשט ושלח גרורות לאזורים אחרים בגופה כך שתוך מספר חודשים מרגע קבלת האבחנה, הלכה לעולמה. בניה של המנוחה, שהייתה אם חד הורית לשני קטינים, הגישו לאחר מותה תביעה בגין רשלנות רפואית נגד קופת החולים בה הייתה מבוטחת המנוחה.
רשלנות רפואית בניתוח שגרמה למוות של המנותח
כל ניתוח באשר הוא כרוך בנטילה של סיכון מסוים אם כי ישנם ניתוחים מורכבים יותר, הכרוכים בנטילת סיכון גבוה יחסית ולעומתם ישנם ניתוחים הנחשבים לפשוטים יחסית, שבדרך כלל לא נחשבים למסוכנים במיוחד. המשמעות היא שלא בכל מקרה שבו נפטר מנותח כתוצאה מניתוח שעבר, יכול להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית וזאת כיוון שבמקרים לא מעטים את המוות לא ניתן היה למנוע.
כפועל יוצא מכך, בכל מקרה שבו מנותח הלך לעולמו, יש לבצע בירור מקיף המבוסס על התיק הרפואי ועל דו"ח הניתוח ורק לאחר עיון מפורט בניירת הרפואית, ניתן להחליט האם את המוות לא ניתן היה למנוע או שמדובר במקרה קלאסי של רשלנות רפואית. על מנת שניתן יהיה לעשות זאת, יש כמובן בראש ובראשונה לאסוף את כל הניירת הרלוונטית ולפנות לעורך דין המתמחה בניהול תביעות על רקע רשלנות רפואית.
אילו משתנים משפיעים על גובה הפיצויים במקרים אלה?
ישנו מגוון רחב של משתנים המשפיעים על גובה הפיצויים במקרים של תביעה המוגשת על רקע של רשלנות רפואית שהובילה למותו של המטופל. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- תוחלת החיים הצפויה של המנוח – ככל שתוחלת החיים הצפויה של המנוח הייתה ארוכה יותר, כך הפיצוי צפוי להיות גבוה יותר בהתאמה. אי לכך, אם מדובר לדוגמה באדם שהלך לעולמו כתוצאה מרשלנות רפואית בגיל ארבעים, הרי שרוב הסיכויים שייפסקו לתובעים פיצויים גבוהים יותר בהשוואה לפיצויים שייפסקו לתובעים כשמדובר בתביעה המוגשת על רקע מותו של אדם בן שמונים וחמש לצורך העניין.
- הפסדי שכר – הכוונה היא לסכומים שיכול היה המנוח להרוויח בעבודתו לו היה ממשיך לחיות. גם כאן, ככל שמשך העבודה הפוטנציאלי היה צריך להיות ארוך יותר, כך הפיצוי בגין מרכיב זה צריך להיות משמעותי יותר בהתאם.
- הוצאות נלוות – הכוונה היא בעיקר להוצאות הקשורות לסידורי הקבורה והלוויה, הקמת המצבה וכיוצא באלה.
- סבל נפשי ועוגמת נפש – ראשי נזק לא ממוניים, המחושבים לפיכך בהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כך לדוגמה ילד קטן שאביו הלך לעולמו כתוצאה מרשלנות רפואית, צפוי לגדול כשהוא יתום מאב ולפיכך ככל הנראה יוכל לזכות בפיצויים גבוהים יותר בגין סבל ועוגמת נפש בהשוואה למשל לאדם בן חמישים שאביו הלך לעולמו על שולחן הניתוחים.
