ניתוחי הקטנת חזה הפכו שגרתיים. הניתוח מבוצע הן מטעמים אסתטיים וגם מסיבות בריאותיות ובין היתר כאשר האישה סובלת מחזה כבד שמשפיע על היציבות, הנשימה, הגב, השכמות, והכתפיים.
עם זאת, מטופלות רבות מבקשות לעבור את הניתוח מבלי לקחת בחשבון את הסיכונים שכרוכים בו. ניתוח כזה יכול להותיר צלקות בולטות וגדולות, וחוסר סימטריה.
כאשר נגרמים למטופלת נזקים צריך לבדוק אם קמה עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית ואם קיים קשר סיבתי בין המעשה הרשלני, ובין הנזק.
מדוע נוצרות צלקות אחרי ניתוח להקטנת חזה?
העור מורכב ממספר שכבות והחתכים בזמן הניתוח פוגעים בשכבת הקולגן. החידוש של סיבי הקולגן ואיחוי רקמת העור נעשים על ידי הגוף בתהליך של ריפוי עצמי, ובעקבות כך נוצרות צלקות. הצלקות יכולות להיות בולטות באזורי החתכים, או מעבר להם, וכן ליצור שקערוריות בגלל מחסור בחומר רקמתי.
אי מתן הסכמה מדעת: עילה לרשלנות רפואית אם נגרם נזק
קיימת חובת גילוי נרחבת בכל הקשור לניתוח שנעשה מרצון ומבחירה חופשית, שאינו הכרחי, כדוגמת ניתוח להקטנת חזה. הרופא מחויב להסביר למטופלת את כל הסיכונים והסיכויים שטמונים בניתוח מסוג זה, אופן ההחלמה, ואפשרויות חלופיות העומדות בפניה.
הרופא נדרש להסביר גם לגבי היתכנות צלקות בולטות בעקבות הניתוח, פתיחה של התפרים והחרפת הצלקות, ואי סימטריות של החזה, או צורך בניתוח חוזה. על הרופא לפרט את מיקום החתכים והשיטה הכירורגית בה יעשה שימוש בניתוח. העדר הסברים או הסברים חלקיים עלולים להיחשב כרשלנות רפואית.
המטופלת צריכה לתת הסכמה מדעת לניתוח, וזאת אחרי שהבינה את הסיכונים שכרוכים בניתוח, ושקלה בכובד את המידע שקיבלה. העדר הסכמה מדעת פוגע באוטונומיה של המטופלת. כל מחדל של הרופא המנתח בקשר לקבלת הסכמה מדעת יכול להתפרש כרשלנות. פסקי הדין קבעו, כי במקרה של ניתוח פלסטי, לרופא המנתח יש אחריות מוגברת להעניק למטופלת את כל האינפורמציה הקשורה לניתוח, וזאת במשך זמן סביר לפני הניתוח.
הכנה רשלנית לניתוח
על המנתח לבצע בדיקות מקדימות במטופלת ולוודא שהיא במצב בריאותי תקין ומתאימה לעבור את הניתוח. המנתח צריך להתייחס לכל מטופלת באופן ספציפי, ובין היתר לבדוק אם קרישת הדם תקינה. רשלנות רפואית יכולה לקום כאשר מסתבר שלא בדקו אם המטופלת מתאימה לעבור ניתוח שכזה.
רשלנות בזמן הניתוח
רשלנות במהלך הניתוח באה לביטוי כאשר הרופא אשר ביצע את הניתוח לא פעל כפי שרופא סביר היה עושה במיומנות באותן הנסיבות, תוך נקיטת טכניקה מתאימה בביצוע החתכים, ועמידה בסטנדרט של זהירות. צלקות חמורות שאינן נרפאות יכולות להיגרם מטיפול לקוי וממעקב לקוי.
כאשר התפרים נפתחים, הצלקת גדלה, ונוצר סיכון לזיהומים ולאבדן פרופורציה של החזה. מנגד, לא תמיד צלקות ותפרים שנפתחים הם תוצאה של רשלנות רפואית. יש והצלקות קשורות למצב העור של המטופלת ולמצבה הרפואי הכללי.
רשלנות אחרי הניתוח – אי טיפול בצלקות
החתכים אחרי הניתוח צריכים להגליד, ונדרש מעקב מקצועי ואינטנסיבי של הרופא המטפל במטרה לוודא שהחתכים מתאחים. הטיפול בצלקות הוא חלק מהטיפול הכללי במנותחת, ולרופא המנתח יש אחריות מתמשכת כלפי המטופלת גם אחרי הניתוח. על המנתח לעקוב אחרי תהליך החלמתה של המטופלת מהניתוח, ולוודא שהתפרים מתאחים יפה, והצלקות מחלימות, ולטפל בגרד אם קיים. כל מחדל בנושא זה מהווה רשלנות רפואית.
הרופא צריך לטפל בצלקות מיד ובסמוך לסיום הניתוח. עליו לתת הוראות להתאוששות ולהחלמת הצלקות כמו הימנעות מאלכוהול, ועישון, והוראות לגבי מנוחה. מחדל בקשר למעקב והשגחה אחרי ריפוי הצלקות, איחוי התפרים ומתן טיפול הולם – יכול להוות רשלנות רפואית.
עוולת תקיפה רפואית ורשלנות
תביעה שהוגשה לבית המשפט עסקה בעוולת תקיפה רפואית ובעוולת רשלנות, כאשר למטופלת שעברה ניתוח להקטנת חזה נוצרו צלקות אדומות וגדולות שהתרחבו גם אחרי הניתוח, נותרות חודשים רבים וכיערו את גופה.
התביעה הוגשה כנגד המנתח כאחראי לנזק כאשר נטען בה, כי לא התקבלה הסכמה מדעת כדין. בית המשפט פסק החזר עלויות הניתוח ופיצויים בגין נזק שאינו ממוני – סבל נפשי ועגמת נפש.
