רשלנות רפואית של פסיכולוגים

בתחום הרפואה, כבר מזמן ידוע שעל הרופאים קיימת מחויבות רבה ביחס לטיפול שהם מעניקים לחוליהם.

במקרה שהרופא לא מזהה מחלה, מגיש התערבות רפואית שאינה נדרשת, או אינה מתאימה, או שהוא מתרשל בטיפול כלשהו, הוא חשוף לאפשרות של תביעה מצד מטופליו בטוענה של רשלנות רפואית.

חשוב לדעת, כי גם לעוסקים במקצועות הפרא-רפואיים בכלל, ובתחומים של בריאות הנפש בפרט, יש מחויבות כלפי המטופלים שלהם. גם פסיכולוג יכול להיות מואשם ברשלנות רפואית.

מהי רשלנות רפואית?

רשלנות רפואית היא מצב בו נטען כלפי מטפל כלשהו שהוא גרם נזק למטופל בעקבות טיפול או אי מתן טיפול. על איש המקצוע להפעיל כל הזמן את מיטב שיקול הדעת המקצועי שלו על מנת להעניק למטופליו את הטיפול ההולם ביותר.

אם ניתן להוכיח כי המטפל התעלם מגורמים אותם היה עליו לראות, נתן טיפול שהיה ניתן לראות שאינו מתאים, לא הפנה את המטופל לבדיקות או לטיפולים נוספים- כל אלה יכולים להיות הבסיס לתביעה בגין רשלנות רפואית.

רשלנות רפואית היא בדרך כלל תביעה אזרחית, כאשר המטופל עשוי לקבל פיצוי אם תוכח צדקתו. לעיתים המשמעות עבור איש המקצוע תהיה דיון בועדות מקצועיות שונות, הטלת סנקציות, ולעיתים אף שלילת הרישיון.

רשלנות מקצועית של פסיכולוג

כאשר מדובר בפסיכולוג, מובן שהנזק אותו יצטרך התובע להוכיח הוא נזק נפשי, שנגרם כתוצאה מטיפול פסיכולוגי רשלני. לעיתים קרובות, קשה להוכיח שנזק פסיכולוגי נגרם כתוצאה מטיפול, משום שהמטופל מגיע לפסיכולוג מראש בעקבות מצוקה נפשית. עם זאת, ישנם מצבים בהם ברור שהפסיכולוג עבר על דרישות בסיסיות, וניתן לתבוע אותו, גם אם לא ניתן להוכיח קשר ישיר בין התנהגותו לבין המצב הנפשי.

נסיבות של רשלנות מקצועית של פסיכולוג

1. טיפול על ידי מטפל לא מוסמך: פסיכולוג קליני הוא אדם בעל תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה קלינית, שעבר התמחות בת 4 שנים, ומבחן הסמכה. בזמן הלימודים וההתמחות רשאי הפסיכולוג לטפל במסגרות מוכרות, בליווי הדרכה. עליו לציין בפני מטופליו כי הוא מתמחה.

פסיכולוג שלא רכש תואר שני, שלא מילא את חובות ההתמחות שלו, או שאינו מקבל הדרכה כנדרש, אינו מוסמך לערוך טיפולים. עם זאת, יש לציין שאדם שלא למד פסיכולוגיה כלל, רשאי להגדיר את עצמו כפסיכותרפיסט, ואין מניעה שיעניק טיפול לאדם אחר (כל עוד אינו מציג עצמו כפסיכולוג).

2. הפרת סודיות: פסיכולוג נדרש על פי החוק ועל פי הקוד האתי של הפסיכולוגים לשמור על סודיות התכנים העולים בחדר הטיפולים, כמו גם על פרטיות זהותו של המטופל. שמירת הסודיות מחויבת גם כאשר הטיפול מסתיים, וגם אם המטופל נפטר. עם זאת, מותר למטפל להפר את הסודיות אם המטופל מעניק לו את הסכמתו, או כאשר החוק דורש את הפרת הסודיות. הפרת הסודיות במצבים אחרים מהווה עילה לתביעת רשלנות.

3. אי הפרת סודיות: כאשר החוק דורש את הפרת הסודיות, מטפל שלא מדווח על תכנים שעלו בפגישות עם מטופליו עשוי להיחשף לתביעה. הדוגמאות הברורות ביותר מתייחסות לילדים. כך לדוגמא, על פי החוק, פסיכולוג חייב לדווח אם נודע לו על אלימות שמופנית כלפי הילד.

4. התערבויות פוגעות וניצול סמכות: ישנם דיווחים על מקרים בהם פסיכולוגים ניצלו את הקשר המורכב והטעון עם המטופל, ואת עמדת הכוח וההשפעה שלהם על המטופל, כדי לספק צרכים שלהם, שלא רק שלא מועילים למטופל, אלא גם מהווים פגיעה נפשית של ממש. כך במקרים של ניצול מיני במסווה של "טכניקה טיפולית".

יש לציין כי תביעות רשלנות של פסיכולוגים הם תביעות מסובכות, ובית המשפט דורש הוכחות והסברים מפורטים על מנת לקבל אותן.