גורמים ותסמינים של סרטן השד

גורמי סיכון לסרטן השד

קיימים מספר גורמי סיכון חשובים לסרטן שד בקרב נשים. גורם הסיכון הראשון במעלה הוא גילה של האישה. מחלת הסרטן נוטה להופיע בעיקר בגיל המבוגר, והסיכון לחלות בסרטן השד עולה ביחס ישיר לגיל האישה. עם זאת, סרטן בהחלט יכול להופיע גם בגיל צעיר, בייחוד בקרב נשים עם היסטוריה משפחתית של המחלה.

מלבד גיל מבוגר, ידוע היטב שחשיפה ממושכת להורמון המין הנשי – אסטרוגן – מגבירה את הסיכון לחלות בסרטן השד. החשיפה לאסטרוגן מתרחשת בעיקר במחזור החודשי, ולכן גורמי הסיכון ההורמונליים כוללים התחלה מוקדמת של המחזור החודשי וגיל מאוחר של הפסקת המחזור. מאידך, הריונות ותקופות הנקה ממושכות מפחיתים את החשיפה לאסטרוגן והוכחו כגורמים מגנים מפני סרטן השד.

גלולות למניעת הריון מכילות כמויות קטנות של אסטרוגן ופרוגסטרון, וככל הנראה מעלות במעט את הסיכון לסרטן השד, אם כי אפקט זה שנוי במחלוקת בקהילה הרפואית. גם משקל עודף מהווה גורם סיכון, ייתכן מפני שהורמוני מין מיוצרים גם ברקמת השומן.

גורם סיכון חשוב מאוד קשור להיסטוריה המשפחתית של האישה ושינויים גנטיים שהיא נושאת בגופה. הגנים BRCA1 ו – BRCA2 נושאים מוטציות הנפוצות בייחוד בקרב נשים יהודיות ממוצא אשכנזי. גנים אלו מגבירים מאוד את הסיכון לחלות בסרטן השד, ובסוגי סרטן נוספים. גם היסטוריה משפחתית ללא גן שנמצא בבדיקה קשורה לסיכון מוגבר, וככל הנראה הגנטיקה של סרטן השד טרם התבררה עד תומה.

תסמינים נפוצים של סרטן השד

הסימן החשוב והנפוץ ביותר של סרטן השד הוא גוש נימוש, חדש, בדרך כלל נוקשה ומקובע לרקמה. גוש כזה יכול להתגלות במישוש עצמי של השד או בבדיקה אצל הרופא. למרבה הצער, ברוב המקרים בהם סרטן השד מתגלה על ידי מישוש של גוש מדובר בגילוי מאוחר למדי. כיום, אחוז ניכר מהחולות מתגלות בעודן א-סימפטומטיות, באמצעות בדיקות הסקר שמתבצעות לעיתים מזומנות (ובייחוד: בדיקת ממוגרפיה).

סימנים נוספים של סרטן השד כוללים שינויים בעור, שיכולים ליצור שד מכווץ, הדומה במראהו ל"קליפת תפוז", שינויים בפטמה, "משיכה" שלה לאחור (רטרקציה) והפרשות דמיות. בנוסף, השד יכול להראות א-סימטרי עם מלאות חד צדדית. מכיוון שתאים ממאירים מתפשטים בגוף דרך דרכי הלימפה, ניתן לעיתים לחוש בקשר לימפה מוגדל ומקובע בבית השחי או בקרבת השד. קשר לימפה נגוע מפחית את סיכויי ההחלמה מסרטן השד.

בדומה לגידולים ממאירים אחרים, גידול ממאיר בשד יכול לגרום לסימפטומים סיסטמיים, המערבים את כל הגוף. גידולים ממאירים מפרישים חומרים שונים לדם, ויוצרים גם מצב קטבולי, המדמה דרישה מתמדת וגבוהה של אנרגיה לגוף. מצב זה יכול לגרום לירידה משמעותית במשקל, חום בלתי מוסבר, חולשה, עייפות, כאבים כללים וכדומה.

סימפטומים אחרים יכולים להופיע כתוצאה משליחת גרורות לאיברים מרוחקים. גידול ששלח גרורות הוא גידול מתקדם, המתגלה באיחור, אך אחוז לא מבוטל מקרב הגידולים עדיין מתגלה בעקבות הסימפטומים הנגרמים מהגרורות.

האיברים האופייניים שאליהם נשלחים גרורות מסרטן השד הם העצמות, הכבד והמוח. גרורות בעצמות עלולות לגרום לכאבי גרמיים ולשברים, כתוצאה מפגיעה ברקמת העצם התקינה. גרורות בכבד מביאות להפרעה בתפקודי הכבד בבדיקות המעבדה, וחסימת הניקוז של דרכי המרה. גרורות במוח יכולות להתבטא במגוון רחב של סימפטומים נוירולוגים שונים ובלתי ספציפיים.

סוגים של סרטן השד

קיימות כמה שיטות סיווג לסרטן השד. שיטת הסיווג הישנה התבססה בעיקר על המראה ההיסטולוגי של הגידול, כלומר התמונה שמראים התאים במבט תחת המיקרוסקופ. על בסיס חלוקה זו תוארו שני סוגים עיקריים של סרטן שד: סרטן שד דוקטלי, וסרטן שד לובולרי. במהלך השנים התברר שחשיבותה של חלוקה זו איננה גבוהה, וישנה משמעות רבה הרבה יותר למאפיינים ביולוגים ומולקולרים של הגידולים השונים.

השיטה המקובלת לחלוקה של גידולי שד מתבססת על ביטוי קולטנים בתאי הגידול. הקולטנים הנבדקים הם קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון (הורמוני המין השניים), וקולטנים לפקטור גדילה המכונה HER2. נוכחותם של קולטנים אלו קובעת את הטיפול שניתן לחולה, ואת הפרוגנוזה שלה (הצפי לעתיד).

בשיטה זו נהוג לחלק את הגידולים לגידולים המגיבים לטיפול הורמונלי, אך לא מבטאים HER2, לגידולים המבטאים את כל הקולטנים (בהם ניתן לטפל גם בטיפול הורמונלי וגם בטיפול המכוון כנגד HER2), ולגידולים בעלי "שליליות משולשת" (Triple Negative). גידולים אלו נחשבים לגידולים אגרסיביים יותר, המגיבים לטיפול פחות טוב מגידולים אחרים.

שיטת סיווג חשובה נוספת, המשותפת למרבית הגידולים הממאירים, מתייחסת לגודלו של הגידול בעת האבחנה, מעורבות של קשריות לימפה, ונוכחות של גרורות מרוחקות. שיטת סיווג זו מכונה TNM (T – גודל הגידול, N – קשריות לימפה, M – גרורות). שיטה זו יעילה בייחוד בהגדרת הפרוגנוזה של המחלה, ושיטת הטיפול המומלצת בשלב הראשוני.

רשלנות באבחון וסיווג של סרטן השד

על מנת לאבחן סרטן שד צריך לחשוד בקיומה של המחלה. התעלמות מסימפטומים או התייחסות בביטול מביאה לאיחור באבחנה ולפגיעה משמעותית בחולה, ומהווה רשלנות רפואית. כל תלונה הקשורה לסרטן שד באישה בגיל המתאים מזקיקה בירור מלא ומתאים.

רופא טוב צריך להיות מודע היטב לגורמי הסיכון של הנשים המטופלות אצלו, כדי שיוכל להתייחס בכובד ראש לסימנים מוקדמים בנשים בסיכון. נשים הסובלות מגורמי סיכון גנטיים (ובעיקר נשאיות ל – BRCA) יש להפנות לייעוץ מתאים, ולהציע להן טיפול מונע (כלומר: כריתת שד).

סיווג הגידול הסרטני חיוני ביותר למתן טיפול אופטימאלי. לעיתים, הבדיקות ההיסטולוגיות להערכת ביטוי הקולטנים בגידול אינן חד משמעיות, ויש צורך בבדיקות נוספות כדי להחליט על הסיווג הנכון של הגידול. אי הקפדה על הבדיקות הללו מהווה רשלנות רפואית חמורה.

בדיקות לנוכחות הקולטן HEER2 נעשות בדרך כלל בעזרת בדיקות אימונו-היסטוכימיות. כאשר התוצאה של הבדיקות הללו אינה חד משמעית, יש צורך בשימוש בשיטה מולקולארית מתקדמת יותר, המכונה FISH. בדיקה זו מזהה את העותקים המקודדים לקולטן בתוך הגנום של התא הממאיר, ויש חשיבות להשלמתה בייחוד במקרים של ספק.

ראו גם:
רשלנות רפואית בסרטן השד בהריון