רשלנות רפואית פירושה מתן טיפול רפואי אשר חורג מתחום הסביר, קרי, סוטה מסטנדרט הטיפול המקובל.
חריגה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות, במעשה ובמחדל, למשל, על ידי מתן תרופה שאינה מתאימה למטופל, על ידי העדר אבחון של מחלה, על ידי ביצוע טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת ועוד.
לצד חריגה מסטנדרט הטיפול המקובל, ישנם תנאים נוספים להיווצרותה של עילת הרשלנות הרפואית, עליהם נעמוד מיד בהרחבה. כאשר אלו מתקיימים, קמה לניזוק – למטופל, זכות תביעה, כנגד המזיק, במסגרתה יוכל לדרוש פיצוי כספי בגין כל הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מהרשלנות הרפואית.
מהו סטנדרט הטיפול המקובל?
כל טיפול רפואי צריך להתבצע בהתאם לסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל, אשר כולל שתי פנים. האחד, חובתו של הרופא לטפל במסירות במטופליו, תוך שמירה על מקצועיות מלאה. עליו לפעול בשיקול דעת זהיר, המתבסס על הידע שלו וניסיונו הרפואי ועליו לקבל החלטות לגבי מטופליו, על בסיס שיקולים רפואיים בלבד.
הפן השני של סטנדרט הטיפול הסביר, מתייחס לשמירה על נוהלי העבודה המקובלים בתחום הרפואי המדובר. פירושו של דבר הוא כי הרופא מחויב לפעול בהתאם לפרוטוקול הרפואי בעת מתן הטיפול, הכולל בין היתר גם תיעוד מלא של הטיפול: בדיקות שנערכו למטופל, אבחנות, תרופות וכיוצא בזה.
השאלה האם רופא, או איש רפואה כלשהו, חרג מסטנדרט הטיפול המקובל או אם לאו, נבחנת על פי מבחן הרופא הסביר. במסגרתו בוחן בית המשפט הדן בתביעת רשלנות רפואית, האם רופא סביר אחר, באותן הנסיבות, היה פועל באותו האופן כפי שפעל הנתבע, או פועל באופן שונה ועל ידי כך, מונע את נזקיו של התובע.
עילת הרשלנות הרפואית – ארבעה תנאים
הדין בישראל קובע כי עילת הרשלנות הרפואית נוצרת בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:
- קיומה של חובת זהירות: זו כוללת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. הראשונה מתייחסת לחובה כללית אשר נקבעה בפסיקה וקובעת כי כל רופא או איש רפואה, חב בחובת זהירות מושגית למטופל. השנייה, היא חובת הזהירות הקונקרטית המתייחסת לנסיבות הספציפיות של המקרה ושואלת האם המזיק הספציפי היה אחראי לניזוק הספציפי באותן הנסיבות.
- הפרת חובת הזהירות: המטפל הפר את חובת הזהירות כאמור, כאשר זו נבחנת על פי מבחן הרופא הסביר, כפי שפורט לעיל. בית המשפט שואל האם כל רופא סביר אחר, באותן הנסיבות, היה פועל כפי שפעל המזיק, או היה פועל בצורה שונה, אשר היה מונעת את הנזק שנגרם למטופל.
- נזק ממשי: תנאי נוסף וחשוב הוא קיומו של נזק, התנהגות המטפל גרמה למטופל לנזק ממשי ומשמעותי. הנזק יכול להיות פיזי ו/או נפשי ובלבד שהוא מהותי וארוך טווח. בעבר, תביעות רשלנות רפואית היו מתמקדות רק בנזק הפיזי שנגרם למטופל, אך כיום בתי המשפט מכירים בחומרתו של הנזק הנפשי ועל כן פוסקים פיצוי כספי גם בגין רכיב זה, בנסיבות המתאימות לכך.
- קשר סיבתי: הנזק אשר נגרם למטופל, הוא תוצאה של הפרת חובת הזהירות, כלומר, הוא נוצר בשל החריגה מסטנדרט הטיפול הסביר ולולא חריגה זו, לא היה נגרם הנזק נשוא התביעה.
הגשת תביעה בגין רשלנות רפואית
בשנים האחרונות, הולכת וגדלה המודעות של הציבור באשר לנושא הרשלנות הרפואית ועל כן, מספר התביעות המוגשות כיום לבתי המשפט בגין עילה זו גדל גם הוא. חשוב לציין, כי ההליך המשפטי של תביעת רשלנות רפואית אינו הליך קצר בדרך כלל והוא כרוך לרוב בהוצאות משפטיות ניכרות. על כן, על התובע להיות ערוך לכך נפשית וכלכלית.
העלות המשפטית המרכזית של התובע בתביעת רשלנות רפואית כוללת גם תשלום על חוות הדעת של המומחה הרפואי, המהווה גם את הראייה החשובה ביותר בתביעה. במסגרתה, מסביר המומחה הרפואי בהרחבה, מדוע פעל הנתבע שלא בהתאם לסטנדרט הטיפול המקובל וכיצד התנהגותו הרשלנית גרמה לנזקים מהם סובל התובע.
המומחה הרפואי יבהיר בחוות דעתו כיצד היה נכון לנהוג באותן הנסיבות וכמו כן, יקבע מהם אחוזי הנכות מהם סובל התובע בשל הטיפול הרשלני שניתן לו.
הכרעתו של בית המשפט בתביעת רשלנות רפואית מתבססת בעיקרה על חוות הדעת הרפואית ועל כן, עורכי דין העוסקים בתחום זה, מקפידים לעבוד עם רופאים מן השורה הראשונה, אשר הופיעו בעבר כעדים מומחים ובתי המשפט מוצאים את דעתם המקצועית מהימנה.
