אפשרויות טיפול שונות בסרטן השד
סרטן שד היא מחלה קשה, אך ניתן בהחלט להבריא ממנה. אחוז הולך וגובר של נשים החולות בסרטן השד מבריאות לחלוטין מן המחלה, ומנהלות אורח חיים נורמלי, המשוחרר מכל מגבלות.
בידי הרופא המטפל נמצאות כיום שיטות טיפול שונות ומגוונות, והוא יכול להתאים שילובים שונים של טיפולים בהתאם לחולה והסוג המסוים של סרטן השד ממנו היא סובלת.
טיפול כירורגי
הטיפול הראשוני בגידול המתגלה בשד הוא הסרה כירורגית של הגידול. הסרה כירורגית מתאימה לרובן הגדול של הנשים הסובלות מסרטן שד, למעט נשים עם סרטן גרורתי מפושט, אצלן אין משמעות להסרת הגידול הראשוני בניתוח.
קיימים שני סוגים עיקריים של ניתוח שד. האפשרות המסורתית כללה ניתוח עם הסרה מלאה של רקמת השד, המכונה מסטקטומיה (Mastectomy). לעומת ניתוח זה קיימת אפשרות להסרת הגידול בלבד (עם שוליים של רקמה בריאה), ושמירה על יתר רקמת השד. ניתוח זה מכונה לעיתים "ניתוח שד משמר" או למפקטומיה (Lumpectomy).
בנשים עם סרטן שד מוגבל, מספר מחקרים הראו שני הניתוחים אפשריים, והתוצאות לטווח ארוך דומות בשני המקרים, כאשר משווים ניתוח כריתה מלא לניתוח משמר בתוספת קרינה מקומית. גם כאשר בוחרת האישה בניתוח כריתה מלא של השד, ניתן להשלים (גם באותו ניתוח ממש) שחזור של השד על ידי מנתח פלסטי.
במהלך הניתוח נבדקת גם מעורבות של קשריות לימפה, על ידי בדיקה של "בלוטת הזקיף". אם קשריות הלימפה נגועות בתאים ממאירים יש צורך בכריתה מלאה של מערכת הלימפה מסביב לשד ובבית השחי במהלך הניתוח, כדי להפחית את שיעורי החזרה של הסרטן.
טיפול בקרינה
טיפול בקרינה, כאמור, יכול להשלים את הטיפול הכירורגי, והוא נדרש באופן חד משמעי לאחר כריתת שד משמרת (למפקטומיה). ניתן להיעזר בקרינה לשד גם במקרה של גידולים בלתי נשלטים או התפשטות של הגידול אל קיר בית החזה. גם כאשר נמצאות גרורות במוח, הטיפול המקובל כולל קרינה (המכוונת בדיוק לגידול, או ניתנת לכל המוח).
טיפול כימותרפי
לכימותרפיה תפקיד חשוב בטיפול בסרטן שד. מזה זמן רב ידוע שטיפול כימי משלים (אדג'ובנטי) מפחית את סיכון החזרה של גידול ממאיר בשד. עם זאת, לתרופות כימותרפיות תופעות לוואי רבות, המשפיעות מאוד על איכות חייו של המטופל, ויכולות גם להזיק לטווח הארוך.
ההחלטה בדבר מתן טיפול כימי משלים לאחר ניתוח (וקרינה) תלויה בדרגת האגרסיביות של הגידול שנמצא, מאפיינים היסטולוגים שונים, ובדיקות מולקולאריות מתקדמות של תאי הגידול (כדוגמת Oncotest).
קיימות כמה אפשרויות לטיפול כימי מתאים. הפרוטוקול המקובל כולל את התרופות אדיראמיצין וציקלופוספמיד (פרוטוקול AC), אליו ניתן להוסיף תרופה כימותרפית ממשפחת הטקסולים. פרוקטול כימותרפי חלופי כולל את התרופות ציקלופוסמיד, פלואורואורציל ומתותרקסט (CMF).
טיפול כימותרפי סיסטמי מתאים גם למחלה מתקדמת וגרורתית, ויכול להאריך את חייה של החולה ולהקל על סימפטומים מהם היא סובלת. טיפול כימי בקו השני כולל אפשרויות רבות ושונות, בהתאם לתגובתה של החולה לטיפול.
במקרים מסוימים ניתן לטפל בטיפול כימי עוד בטרם הסירו את הגידול בניתוח (טיפול נאו-אדג'ובנטי), במטרה להקטין גידול גדול במיוחד ולאפשר כריתת שד משמרת, או לשפר את סיכויי ההצלחה של כריתת הגידול במלואו בניתוח.
טיפול הורמונאלי
אחוז ניכר מגידולי השד מבטאים קולטנים להורמוני המין הנשיים. התגלה שגידולים אלו זקוקים להורמוני מין כדי להתפתח ולשגשג. הפרעה בקליטת ההורמונים בתאי הגידול פוגעת בתאים הממאירים. לכן, תרופות המשפיעות על רמת הורמוני המין ופעולתם הן תרופות יעילות במיוחד כנגד חלק נכבד מגידולי סרטן השד.
התרופה הנפוצה ביותר בשימוש היא טמוקסיפן (Tamoxifen), החוסמת קולטנים לאסטרוגן בגידול. תרופה זו ניתנת למשך חמש שנים לכל הנשים שהתגלה אצל גידול שד המבטא קולטנים להורמונים. תרופות אחרות ממשפחת "חוסמי הארומטאז" משפיעות על התהליך האנזימטי של ייצור אסטרוגן בגוף, ומשמשות בייחוד בשנים שלאחר גיל הפוריות.
טיפול תרופתי ביולוגי
בניגוד לתרופות כימותרפיות, תרופות ביולוגיות פועלות באופן ממוקד כנגד מטרות ביולוגיות בתא הממאיר. תרופות אלו הן "דור העתיד" של האונקולוגיה, ויש להן מקום חשוב גם בטיפול בסרטן שד.
בסרטן המבטא קולטנים מסוג HER2 ניתן לטפל בתרופה הפועלת ישירות כנגד קולטנים אלו ומעכבת את הגידול – הרצפטין (Herceptin). בנוסף, תרופות ביולוגיות מגוונות פועלות כנגד קולטנים שונים לגורמי גדילה, יצירת כלי דם בגידול, ומסלולים תאיים הקשורים להתחלקות של תאים ממאירים ללא בקרה.
אפשרויות טיפול מתקדמות
מלבד שיטות הטיפול השגרתיות שתוארו, מתפתחות בשנים האחרונות שיטות טיפול ניסיונות מגוונות. בין אלו ראוי להזכיר טיפולים אימונותרפיים, הנעזרים בשפעול מערכת החיסון של החולה כדי להיאבק במחלה הממארת. טיפולים אלו טרם הוכחו כיעילים בטיפול בסרטן שד. בנוסף, תרופות ביולוגיות נמצאות בשלבי פיתוח שונים, וניתנות במסגרת ניסויים קליניים.
רשלנות בטיפול רפואי בסרטן שד
רשלנות רפואית בטיפול בסרטן השד נובעת בראש ובראשונה מאי שיתוף החולה במצבו הרפואי והאפשרויות העומדות בפניו. מכיוון שקיימות מספר אפשרויות לטיפול בסרטן השד, והבחירה ביניהן על רקע הנתונים הרפואיים איננה חד משמעית, על החולה להחליט מה האפשרות המועדפת עליה בהתאם לתנאים המוצגים לה על ידי הרופא.
יחד עם זאת, על הרופא להמליץ על הטיפול הנושא בחובו את התועלת הרבה ביותר לחולה. יש להתאים את הטיפול הכירורגי למחלה. לא כדאי להמליץ, למשל, על כריתת שד משמרת לאישה הסובלת מסרטן עם מספר מוקדים מרוחקים או עם רקמת שד קטנה מדי, שאינה מאפשרת תוצאה אסתטית טובה.
כאשר הרופא מתעתד לבחור טיפול כימותרפי לאישה החולה, עליו להעריך היטב את דרגת הסיכון של המחלה בחולה הספציפית העומדת מולו, ולשלוח אותה במקרה הצורך לבדיקה מולקולארית כדי לקבל תמונה מלאה על הסיכון לחזרת המחלה. גם כאן יש לשלב את האישה בקבלת ההחלטות הנוגעות להמשך הטיפול. הנחות מקדימות על אודות טיפול או הימנעות מטיפול ללא אישור מפורש של החולה הן רשלנות רפואית מדרגה ראשונה.
על הרופא המטפל בסרטן בכלל, ובסרטן שד בפרט, להכיר את האפשרויות השונות העומדות לטיפול במחלה בשלב מתקדם, ובכלל זה טיפולים ניסיוניים בניתנים במסגרת מחקר קליני. גם טיפולים אלו צריכים להיות מוצגים בפני החולה, על היתרונות והחסרונות שלהם.
