הפריה חוץ גופית (In Vitro Fertilization) היא טכניקה רפואית שכיחה, אשר מטרתה לטפל בבעיות פוריות ועקרות בקרב גברים ונשים.
הטכניקה, אשר השימוש בה החל עוד בשנת 1978, נועדה במקור להתמודד עם חסימה בחצוצרות בקרב נשים, אך במהלך הזמן התגלתה כשימושית לטיפול במגוון רחב של בעיות פוריות שונות, הן אצל גברים והן אצל נשים.
כמשתמע משמה, הפריה חוץ גופית הינה למעשה הפריה המבוצעת מחוץ לגוף האישה, וזאת על ידי יצירת זיווג מלאכותי בין תא הזרע של הגבר לבין הביצית של האישה. בניגוד להפריה ה"טבעית", המתבצעת בחצוצרה של האישה, ההפריה החוץ גופית מתבצעת בתנאי מעבדה מבוקרים, ותוך שימוש במכשור הרפואי המתקדם ביותר.
הפרייה חוץ גופית מבוצעת בפועל באמצעות שאיבת ביצית מגופה של האישה, והעברתה לצלוחית סטרילית הכוללת נוזל מיוחד, המגן עליה מנזקים חיצוניים. לצלוחית מוסיפים לאחר מכן כמות של כ-100,000 תאי זרע, אשר נלקחים מהגבר, וזאת במטרה להבטיח כי לפחות אחד מהתאים יצליח לחדור אל הביצית, וכך להפרות אותה ולהתחיל את ההיריון.
לאחר שנמצא כי אחד מתאי הזרע אכן הצליח להפרות את הביצית, מושתלים העוברים אשר נוצרו בתהליך ברחם של האישה. ההחלטה בדבר מספר העוברים אשר יושתלו תלויה בגורמים רבים, לרבות ההיסטוריה הרפואית של היולדת, ומתקבלת על ידי בני הזוג.
רשלנות באבחון
מטבע הדברים, הפריה חוץ גופית הינה הליך רפואי פולשני, אשר עלול לגרור תופעות לוואי מסוימות ביולדת ובעוברים. מסיבה זו, הגורם המטפל מחויב בביצוע בדיקות רפואיות מקיפות טרם ההחלטה על ביצוע הפריה חוץ גופית, וזאת במטרה לבחון האם אכן יש צורך בביצוע הפרייה חוץ גופית, או שמא ניתן להסתפק בטיפולי פוריות פשוטים יותר, אשר מידת הסיכון שלהם היא נמוכה יותר עבור היולדת והעוברים כאחד.
במקרה לדוגמא, בני זוג צעירים אשר עברו הליך הפריה חוץ גופית הגישו תביעה משפטית בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, בגין רשלנות רפואית מטעם הרופא המטפל, זאת בטענה כי ההפריה החוץ גופית שעברו בוצעה על סמך שיקול דעת שגוי של הרופא, שכן ניתן היה להסתפק בטיפולי פוריות פשוטים יותר.
לטענת בני הזוג, ביצוע ההפריה החוץ גופית הובילה אמנם ללידת תאומות, אך אחת מהן נולדה פגה, וסבלה כתוצאה מכך משורה של בעיות רפואיות, שסיכנו את חייה באופן ממשי.
בית המשפט המחוזי פסק, כי במקרה דנן לא מדובר ברשלנות רפואית, שכן הגורם המטפל הסביר ליולדת את התהליך במלואו, ולרבות הסיכונים הכרוכים בו. עם זאת, בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן בית המשפט העליון אליו הגישו בני הזוג ערעור, קבע כי בן הזוג לא נתן בפועל את הסכמתו המלאה לביצוע ההליך, ומשכך נפסק לטובת בני הזוג פיצוי כספי בסך 300,000 ₪ (ע"א 980/09).
רשלנות בטיפול
מטבע הדברים, הפריה חוץ גופית היא הליך רפואי רגיש, אשר במסגרתו נלקחים חומרים גנטיים משני בני הזוג, וזאת במסגרת הליך רפואי בעל סיכונים בעלי משקל. מסיבה זו, הגורם הרפואי המטפל מחויב בהקפדה על נהלים רפואיים קפדניים, כאשר כל סטייה מהם עשויה להוות רשלנות רפואית, על כל המשתמע מכך.
במקרה לדוגמא, שני בני זוג בחרו להתחיל בהליך של הפריה חוץ גופית, במסגרתו נשאבו מהאישה שמונה ביציות, אשר נשמרו בתוך שתי קשיות סטריליות. לאחר שההפריה הראשונה בוצעה בהצלחה, נותרו עוד 4 ביציות, אשר נשארו בידי המוסד הרפואי.
עם זאת, לאחר 4 שנים גילו בני הזוג, כי המכל בו נשמרו הביציות אבד, וזאת עקב התרשלותה של מנהלת המעבדה. בעקבות זאת, בני הזוג החליטו להגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד המוסד, בטענה כי אבדן הביציות מחייב את האישה לבצע הליך הפריה חוץ גופית פעם נוספת, מה שחושף אותה לסכנה בריאותית מיותרת.
במסגרת פסק הדין מטעם בית המשפט השלום בכפר סבא, קבע בית המשפט כי אבדן הביציות פגע במידה ניכרת בסיכוייהם של בני הזוג להיכנס להיריון בהמשך. מסיבה זו, נקבע כי המוסד הרפואי יחויב בתשלום פיצויים לבני הזוג, בסכום של 80,000 ₪ (ת.א (כ"ס) 6880/03).
