כיום ניתוח להגדלת חזה הוא הניתוח הפלסטי השכיח ביותר המבוצע במדינת ישראל כשלמעשה נכון לכתיבת שורות אלה חמישים אחוז מכלל הניתוחים הפלסטיים שמבוצעים במדינת ישראל הם ניתוחים להגדלת חזה.
ניתוחי חזה נוספים יכולים להיות למשל ניתוחים להקטנת חזה, ניתוחים לשחזור שד אחד או שניים לאחר כריתה חלקית או מלאה, ניתוחים להרמת חזה שלא כוללים הגדלת חזה ועוד. ישנן טכניקות רבות שבאמצעותן ניתן לבצע ניתוח להגדלת חזה וכן ישנם שתלים שונים שבהם עושים שימוש בניתוחים אלה שנבדלים זה מזה בנפחם, בצורתם, בסוג חומרי המילוי ועוד.
מה הן הסכנות שבניתוח להגדלת חזה?
בדיוק כמו כל סוג אחר של ניתוח פלסטי, גם ניתוח להגדלת חזה עלול לגרום לסיבוכים מסוימים. במקרים מסוימים מדובר על בעיות אסתטיות גרידא כמו במקרים שבהם לאחר ירידת הנפיחות מתגלה כי נוצרה א-סימטריות בין השדיים (שד אחד נפוח מהשני או גבוה מהשני למשל) אך במקרים אחרים הסיבוכים עלולים להיות רפואיים ולגרום לבעיות רפואיות רבות.
הסיבוכים השכיחים כוללים נוקשות בשדיים שנוצרת בעקבות יצירה של רקמת חיבור נוקשה סבב השתל, אובדן תחושה בפטמה או בשד, היווצרות של זיהום מקומי או מפושט ועוד. במאמר זה לא נדון בסיבוכים אלה אלא רק בסיבוך אחד וכפי שכבר הסגירה אותנו הכותרת, מדובר על דימומים.
מה הם דימומים בעקבות ניתוח להגדלת חזה?
ראשית חשוב להבין שלא כל מקרה של דימום לאחר ניתוח להגדלת חזה הוא תוצאה של רשלנות רפואית ולכן לא כל מקרה של דימום לאחר ניתוח להגדלת חזה אכן מהווה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית. למעשה דימומים לאחר ניתוח להגדלת חזה מתרחשים בשכיחות של חצי אחוז והמשמעות היא שאחת מכל מאתיים נשים שעוברות ניתוח להגדלת חזה סובלת מסיבוך זה.
בדרך כלל התוצאות של הדימום יבואו לידי ביטוי שתים עשרה שעות לאחר הניתוח בנפיחות בשד המדמם. כמו כן במקרים רבים הדימום יהיה פנימי ולכן לא תתרחש יציאה של דם אל העור. במידה ומתרחש מצב כזה ישנו צורך לעבור ניתוח נוסף לעצירת הדימום ובמקרים מסוימים בהם בנוסף לדימום נגרם גם זיהום, הרי שייתכן שיתעורר הצורך להוציא את השתל ולהניח לשד להחלים.
רשלנות רפואית במעקב ובאבחון
במקרים מסוימים בהם מוגשת תביעה נגד מנתח שבמהלך ניתוח חזה שביצע התרחש דימום מסיבי מרקמת השד המנותח עולה התמונה כי הדימום הוא לא תוצאה של רשלנות רפואית. עם זאת, במקרים מסוימים לא עצם הדימום מהווה את הסיבה להגשת התביעה כי אם חוסר האבחון הנכון שלו לאחר שהתרחש. כדי להמחיש את המשמעות של הדברים נביא לדוגמה את סיפור של זהרה.
זהרה הייתה בת 27 בזמן שעברה ניתוח להגדלת חזה. יום אחרי הניתוח חזרה לקליניקה של המנתח והתלוננה על כאבים בשד שמאל. המנתח הרגיע אותה וטען בפניה כי מדובר על מקרה שכיח וכי כאבים בשד הם תופעת לוואי של הניתוח ותו לא. במקום לבדוק באופן יסודי את התלונות שלה, החליט לרשום לה משככי כאבים ושלח אותה לביתה. שלושה שבועות מאוחר יותר חשה זהרה בהתקשות משמעותית ברקמת השד ולכן ניסתה ליצור קשר עם המנתח בשנית. לרוע המזל המנתח שוב דחה את טענותיה והורה לה להניח עלים של כרוב על רקמת השד הנוקשה.
זהרה שאלה את הרופא המנתח האם יש טעם שתיגש לחדר מיון אך הוא טען בתוקף כי מדובר על טעות. בסופו של דבר לאחר שסבלה מכאבים חריפים ובלתי נסבלים פנתה לחדר מיון ושם לאחר בדיקה קצרה התברר כי היא סובלת מפגיעה בשני עורקים בשד.
זהרה נאלצה לעבור ניתוח חירום בשד שנמשך חמש שעות במהלכו הצליחו הרופאים לעצור את הדימום אך נאלצו להוציא את השתל. בפסק הדין נכתב כי למרות שהמנתח לא התרשל במהלך הניתוח עצמו, כלומר לא פעל בחוסר זהירות שהובילה להיווצרות הדימום, הרי שחוסר ההתייחסות לטענותיה של התובעת וחוסר המעקב ההולם אחר מצבה, בהחלט מהווים רשלנות מצדו. במקרה הנ"ל נפסקו לתובעת פיצויים בגובה של מאתיים אלף שקלים חדשים.
