מהי מחלת הצליאק?
צליאק זוהי מחלה אוטואימונית של רגישות יתר לגלוטן. במחלה זו, המעי אינו יכול לעכל את הגלוטן ולכן, החולים במחלה זו חייבים להימנע מאכילת מזונות שיש בהם גלוטן כגון עוגיות, לחם ופסטה.
צליאק יכולה להיות קיימת מילדות או להתפתח בגיל מאוחר. בימינו, טרם נמצא טיפול המאפשר החלמה מוחלטת ממחלה זו, אך הקפדה על תזונה ללא גלוטן, מונעת את מרבית הסימפטומים של המחלה ומאפשרת לחולה בה לחיות חיים תקינים.
התסמינים השכיחים של מחלת הצליאק הם נפיחות בבטן, שלשולים וירידה במשקל, כאשר אליהם מתלווים לעיתים, סימפטומים אחרים כגון כאבי פרקים, פריחה בעור ואנמיה.
האבחון של מחלת הצליאק נעשה באמצעות בדיקת דם פשוטה וכאשר תוצאותיה מעידות על קיומה של צליאק, מבצעים ביופסיה של המעי, בדיקה המאשרת באופן סופי כי המטופל חולה בצליאק.
חולים בצליאק סובלים לעיתים קרובות ממחסור בוויטמינים ובברזל ולכן, בנוסף לתזונה נטולת גלוטן, יש להקפיד להשלים את כל החוסרים הנ"ל, על מנת לשמור על בריאות כללית תקינה ועל מחלה מאוזנת, ללא סיבוכים. במקרים בהם המחלה אינה מגיבה לשינוי התזונתי, ניתן לתת טיפול בסטרואידים.
רשלנות באבחון מחלת צליאק
הסימפטומים של מחלת הצליאק דומים לסימפטומים של מחלות אחרות כגון תסמונת המעי הרגיז ומחלת קרוהן: נפיחות בבטן, שלשולים, ירידה במשקל ועוד.
לכן, כאשר מטופל מגיע לרופא עם התלונות הללו ואחרות, על הרופא לבצע את כל הבדיקות הדרושות, בכדי לאבחן נכונה את המחלה ממנה סובל המטופל. העדר אבחון או אבחון מאוחר, עלול לגרום לסיבוכים של המחלה כאשר החמור מכולם הוא סרטן המעי.
חשוב לציין כי במחלת הצליאק יש מרכיב גנטי משמעותי ולכן, אם יש חשד לצליאק, יש לשאול את המטופל, אודות קיום המחלה אצל בני המשפחה.
אבחון מחלת הצליאק נעשה על ידי בדיקת דם המאתרת נוגדנים המעידים על מחלת הצליאק. ניתן גם לעשות בדיקת ביופסיה של המעי הדק על מנת לאשר את האבחנה.
יש לציין כי לעיתים, בדיקת הדם לא איתרה הימצאות של הנוגדנים המעידים על המחלה אך המטופל מתלונן על סימפטומים של המחלה. כמו כן, יכול להיות מצב שבו נערכה בדיקת דם בה נמצאו נוגדנים אך המטופל אינו דיווח על סימפטומים כלשהם המתאימים לצליאק.
בשני המקרים האלו, אין להסתמך על בדיקת הדם לבדה ויש לבצע ביופסיה של המעי הדק, על מנת לשלול או לאשר את קיומה של מחלת הצליאק.
רשלנות רפואית באבחון צליאק יכולה להתרחש בכל שלב של הליך האבחון:
- אי שליחה לבדיקת דם: מחדלו של רופא לשלוח את המטופל לבדיקת דם, כאשר תלונותיו של המטופל מעלות חשד לצליאק ו/או כאשר ישנם בני משפחה החולים במחלה.
- הרופא לא ביצע ביופסיה: הרופא לא ביצע בדיקת ביופסיה של המעי הדק, למרות שהיה צורך בכך, אם בשל הימצאות נוגדנים בבדיקת הדם ואם כאשר בדיקות הדם תקינות אך המטופל מתלונן על סימפטומים המתאימים לצליאק.
- אבחון שגוי: הרופא אבחן באופן שגוי את תוצאות הבדיקות של המטופל ובכך גרם להעדר אבחון או אבחון מאוחר של המחלה.
רשלנות בטיפול במחלת הצליאק
הטיפול במחלת הצליאק הוא קודם כל, טיפול תזונתי. על החולים בצליאק להקפיד על דיאטה נטולת גלוטן ולהימנע מלחם, פסטה וכל מאכל אחר שיש בו גלוטן. חולים בצליאק יכולים לאכול מאכלים ללא גלוטן למשל: תירס, תפוחי אדמה, אורז ועוד. ישנם חולים בצליאק אשר יש להם אי סבילות ללקטוז ובמצב כזה, עליהם להימנע גם מאכילת מוצרי חלב.
במרבית המקרים, סובלים חולי הצליאק מחוסר בברזל ובוויטמינים אחרים ולכן יש לתת להם תוספות מתאימות, כדי להשלים את החוסרים הללו. במקרים פחות שכיחים, בהם הדיאטה ללא גלוטן אינה משפרת את מצב הדלקת, יש צורך במתן טיפול סטירואידי.
רשלנות בטיפול במחלת הצליאק, יכולה להתרחש במצבים שונים של המחלה. למשל, כאשר הרופא אינו נותן למטופל הנחיות ברורות ומפורשות על התזונה שלו, לרבות הסבר אילו מאכלים הוא יכול לצרוך. מחדל בטיפול בחוסרים השונים של המטופל, כמו חוסר בברזל, יכול להיות גם רשלנות רפואית בטיפול בצליאק.
למותר לציין, כי כאשר הרופא אינו נותן טיפול בסטרואידים כאשר יש צורך בכך, זוהי רשלנות בטיפול החמורה ביותר, משום שבמצב זה, המחלה איננה מטופלת כראוי ועולה הסיכון להתפתחות סרטן אצל המטופל.