הפריה מלאכותית היא הליך רפואי חדשני, אשר מטרתו להתמודד עם בעיות פוריות שונות המופיעות אצל האישה או אצל הגבר, וזאת תוך שימוש בכלים רפואיים חדשנים המסייעים "לעקוף" את בעיות הפוריות.
ההפריה המלאכותית נועדה להתמודד עם בעיות פוריות שונות, כגון חסימה חלקית או מלאה של החצוצרות אצל האישה, דלדול זרע אצל הגבר, או תופעת עקרות בלתי מוסברת אצל אחד מבני הזוג.
במסגרת ההליך, מוצאות באופן מלאכותי מספר ביציות מגופה של האישה, ומאוכסנות בכלי מעבדה סטריליים מיוחדים. בהמשך, ביציות אלו מופרות באופן מלאכותי באמצעות תאי זרע מגופו של הגבר, כאשר לאחר ביצוע ההליך הביציות המופרות מוחדרות בשנית לתוך רחמה של האישה, על מנת להמשיך בהליך ההריוני הרגיל.
בימינו, הליך ההפריה המלאכותית הוא הליך רפואי מוכר ביותר, אשר נעשה בו שימוש שוטף במרפאות ובבתי החולים בישראל. כיום, מדי שנה נולדים למעלה מ-3,000 תינוקות בישראל באמצעות שיטות של הפריה מלאכותית, כאשר אחוז ההצלחה בהפריה מלאכותית עומד על כ-45%, שיעור גבוה אף מההצלחה של הפריה "טבעית" בקרב נשים מגילאי 45 ומעלה.
מסיבה זו, השימוש בהפריה מלאכותית כפתרון לבעיות פוריות שונות רק הולך ומתרחב במהלך השנים, בישראל ובמדינות אחרות ברחבי העולם.
רשלנות בבחירת הטיפול
חרף אחוזי ההצלחה הגבוהים של ההליך, יש לזכור כי מטבע הדברים, הליך ההפריה המלאכותית הוא הליך רפואי פולשני, אשר כולל שאיבת ביציות מגופה של האישה לצורך ההפריה, אשר מושתלות שנית ברחם לאחר מכן.
מסיבה זו, טיפולי הפריה מלאכותית נחשבים לרוב כטיפולי "מוצא אחרון", אשר מבוצעים רק במידה ולא ניתן להתחיל היריון בדרך חלופית ופשוטה יותר.
יש גם לציין, כי בדומה להליכים רפואיים נוספים אשר אינם מוכרים כ"טיפולים מצילי חיים", מחובתו של הגורם הרפואי המטפל לקיים ישיבה עם כלל המעורבים בהליך טרם תחילתו, ולהסביר להם בפירוט אודות משמעויותיו של ההליך, ולרבות שלבי הביצוע שלו. הימנעות מביצוע הדבר עלול להיחשב כמקרה של רשלנות רפואית, על כל המשתמע מכך.
במקרה לדוגמא, הגישו בני זוג אשר ביצעו הליך של הפריה מלאכותית, תביעה משפטית כנגד המוסד הרפואי בו ביצעו את הליכי ההפריה, בטענה של רשלנות רפואית אשר הובילה במישרין להולדת תאומות בעלות מומים פיזיים חמורים.
בני הזוג טענו, כי הגורם הרפואי המטפל בחר להמליץ על ביצוע ההפריה המלאכותית טרם שקילתן של חלופות פשוטות יותר, אשר בדיעבד היו יכולות לפתור את בעיות הפוריות בצורה מוצלחת. כמו כן, הגורם הרפואי נמנע ממתן הסבר מקדים לבני הזוג טרם תחילת ההליך, וזאת בניגוד לנהלים המקובלים.
בפסיקת בית המשפט, נקבע כי הגורם הרפואי המטפל אכן נמנע מלהציע אפשרויות טיפול חלופיות, אשר יעילותן הייתה סבורה להיווכח כטובה יותר. כמו כן, הוא נמנע ממתן הסבר מלא לבני הזוג אודות מהות הליך ההפריה המלאכותית. לאור האמור, בית המשפט פסק לטובת התובעים יחדיו פיצויים בסך של 150,000 ₪ (ת"א 1499/02).
רשלנות בטיפול
מטבע הדברים, הליך ההפריה המלאכותית הוא הליך רפואי רגיש במיוחד, אשר כולל שימוש בחומרים הגנטיים האישיים של שני בני הזוג, מה שדורש מהצוות הרפואי המטפל להקפיד במיוחד על כללי הזהירות הנדרשים, וחושף אותם לתביעת רשלנות רפואית במידה והתרשלו לעשות כן.
במרבית המקרים, סכום הפיצויים ייקבע על ידי בית המשפט בהתאם למידת הנזק המשוער, אשר נגרם לתובעים כתוצאה ישירה מהרשלנות הרפואית.
במקרה לדוגמא, בני זוג החליטו לפנות לביצוע בהליך הפריה חוץ גופית, ולצורך כך נשאבו מהאישה מספר ביציות, אשר בחלקן בוצע שימוש בפועל והשאר נותרו בידי המוסד הרפואי.
מספר שנים לאחר הטיפול הראשוני, אשר הוכתר בהצלחה, פנו בני הזוג פעם נוספת למוסד הרפואי לצורך שימוש נוסף בביציות המוקפאות, אך התבשרו כי הן אבדו. בעקבות זאת, החליטו בני הזוג להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד צוות המעבדה.
בפסיקת בית המשפט, נקבע כי צוות המעבדה אכן התרשל בשמירה על הביציות המוקפאות, מה שגרר נזק משמעותי לתובעת ולבן זוגה. בשל כך, פסק בית המשפט כי המוסד הרפואי יחויב בתשלום פיצויים לבני הזוג, בסכום של כ-800,000 ₪. (ת.א (כ"ס) 6880/03).
