בעולם הניתוחים הפלסטיים, מתיחת פנים, היא אחד מן הטיפולים המבוקשים ביותר. המניע: הרצון להיראות צעירים ונאים יותר. החשיפה לשמש, השינויים ההורמונאליים וכולי, משפיעים על מראה העור וגורמים לירידה בגמישות העור, כך שהמראה שלו נפול ופחות אסתטי מבעבר.
מתיחת פנים משיבה את רקמות העור למקומן המקורי, על ידי מתיחה ושינוי כיוון המשיכה של העור. בשנים האחרונות, חל שיפור ניכר בטכניקות הניתוחיות, כך שיש מגוון גדול יותר של שיטות ניתוח וכן, ניתן לקבל מראה טבעי יותר של הפנים.
אולם, כבכל התערבות כירורגית, גם כאן ישנם סיכונים כמו צלקות, פנים לא סימטריות, כתמי פיגמנטציה וכיוצא בזה. חלק מן הנזקים המתרחשים בניתוח מתיחת פנים, אינם תלויים במנתח ויכולים להתרחש גם אם הניתוח בוצע בצורה הטובה יותר. אולם, לעיתים, המטופלת סובלת מנזקים, אשר נגרמו בשל רשלנותו של המנתח.
רשלנות רפואית במתיחת פנים, יכולה להתרחש בשלבים שונים של הטיפול. ראשית, בשלב הייעוץ הראשוני, בו מחויב המנתח לפרוש בפני הפונה, את כל המידע הרלוונטי לגבי הניתוח. שנית, בשלב האבחון, כאשר המנתח אינו מבצע את הבדיקות הדרושות ובוחר שיטת ניתוח לא מתאימה. שלישית, רשלנות בביצוע הניתוח עצמו ורביעית, העדר ביצוע מעקב רפואי, או מעקב לקוי אחר המטופלת.
אי הסכמה מדעת
בפגישת הייעוץ הראשונה, כאשר המטופלת שוקלת האם לבצע את הניתוח, מחויב המנתח, לתת למטופלת את כל האינפורמציה לגבי הניתוח: סיכויי הצלחה, שיטות הניתוח השונות, להתאים ציפיותיה לתוצאות האפשריות ולפרוש בפניה את כל הסיכונים האפשריים של מתיחת פנים.
כאשר לא מילא המנתח אחר חובתו זו בצורה סבירה ומקובלת, הוא פוגע בזכותה של המטופלת לקבל החלטה על הניתוח, על בסיס המידע הרפואי הרלוונטי. באפשרותה, להגיש תביעה על פגיעה באוטונומיה וכן, תביעה בגין הנזקים שנגרמו לה מן הניתוח, היה ונגרם נזק שלא הייתה מודעת לו ולו הייתה מודעת, הייתה בוחרת שלא לעבור את הניתוח.
יש לציין כי כאשר סוגיית ההסכמה מדעת, מגיעה אל פתחו של בית המשפט, נוטים השופטים להחיל חובת גילוי גדולה יותר על הרופא, כאשר מדובר בניתוח אלקטיבי, כמו מתיחת פנים, מאשר בניתוח הכרחי ודחוף.
הטעם לכך הוא, כי העדר הדחיפות שבניתוח האלקטיבי, מאפשר לרופא לתת למטופלת את כל המידע, לוודא כי היא מבינה אותו ולאפשר לה שהות לקבלת החלטה. לעומת זאת, כאשר מדובר בניתוח דחוף, לא תמיד עומד לרשותו של הרופא, הזמן הדרוש למתן כל ההסבר הרפואי ולכן, היקף החובה במצבים כאלו, נמוך יותר.
רשלנות בשלב הבדיקות המקדימות להליך
מנתח מקצועי, השומר על סטנדרט טיפול רפואי מקובל, אינו יכול להסכים לנתח בכל מקרה, אלא עליו לבחון האם הפונה מתאימה לניתוח אותו היא מעוניינת לעבור.
על מנת לקבל החלטה, האם מטופלת מתאימה לניתוח מתיחת פנים, על המנתח לברר עם המטופלת מספר פרטים, לרבות, גילה, האם עברה ניתוחים קודמים, מצבה הבריאותי, האם סובלת ממחלות שונות, נוטלת תרופות קבועות וכיוצא בזה.
כמו כן, על המנתח לבקש מן הפונה להגדיר מה מפריע לה במראה שלה, שהרי לעיתים, הבעיה עליה מצביעה הפונה, אינה ניתנת לפתרון במסגרת מתיחת פנים. משנתקבלה ההחלטה על ניתוח, יפנה המנתח את המטופלת לסדרת בדיקות, על מנת לוודא כי היא יכולה לעבור את הניתוח וכי אין כל בעיה רפואית המונעת זאת.
אי עריכת בירור רפואי מקיף, תשאול המטופלת לגבי מצבה וציפיותיה, אי שליחת המטופלת לבדיקות הדרושות או פענוח לא נכון של התוצאות, כל אלו, יכולים להוביל לקבלת החלטה שגויה, לבצע את הניתוח, היכן שיש מניעה לבצעו. כך, עלול להיגרם למנותחת נזק, שניתן היה למנוע אותו, לו הרופא לא היה מתרשל בתפקידו.
רשלנות בניתוח ובמעקב הרפואי
ישנם מקרים בהם הרשלנות הרפואית, מתרחשת בשלב של הניתוח עצמו, אם בשל חוסר מיומנות, אם בשל בחירה לא נכונה של שיטת הניתוח המתאימה, אי נקיטת אמצעי זהירות כמו חיטוי וכיוצא בזה. כל אלו יכולים לגרום לנזקים חמורים למנותחת.
ישנם גם מקרים בהם הטיפול הרשלני, מתרחש דווקא בתום הניתוח, בשלב המעקב הרפואי אחר המטופלת. בכל ניתוח, תפקידו של המנתח לא מסתיים בתום הניתוח, אלא עליו לזמן את המנותחת לביקורת, על מנת לוודא כי היא מחלימה כראוי מן הניתוח. כאשר לא ביצע המנתח מעקב רפואי נאות, עלול לגרום לאי אבחון של בעיה או סיבוך מן הניתוח, אשר יחמירו בשל העדר טיפול.
ראו גם:
