פיברומיאלגיה, המוכרת בעברית גם בשם "דאבת", היא תסמונת רפואית שכיחה יחסית, המתבטאת בכאב נקודתי המופיע באזורים שונים במערכת השרירים בגוף.
התסמונת, אשר לפי מחקרים רפואיים עדכניים תופיע בקרב כשלושה עד ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה במוקדם או במאוחר, עשויה להתפרץ בעקבות אירוע טראומטי נקודתי, או לחלופין, בפתאומיות, ללא זרז נראה לעין כלשהו.
בנוסף לכאבים הנקודתיים ברחבי הגוף, חולי פיברומיאלגיה עשויים גם לסבול ממספר תופעות נלוות, ביניהן הפרעות שינה, עייפות ניכרת במהלך היום, קשיים בזיכרון וביכולת הריכוז, ואף בעיות עיכול במקרים מסוימים.
פיברומיאלגיה: חשיבות האבחון הנכון
חולי פיברומיאלגיה נתקלים בדעות קדומות וספקנות סמויה או גלויה לגבי אמיתות תסמיניהם. אלא שמדובר במחלה אמיתית, המוגדרת כמצב כרוני, אשר הרפואה טרם מצאה לה תרופה, ומדענים מתמקדים באיתור הטיפולים הנכונים המיועדים להקלת התסמינים.
גילוי מוקדם ואבחון מדויק מונעים עגמת נפש רבה והתמודדות יעילה עם תסמיני המחלה, כך שהחולה יכול לתפקד ללא השבתה, עם טיפולים נכונים וסיוע של גישות הרפואה המשלימה.
ראשית יש לשלול גורמים רפואיים אחרים העשויים להסביר את התסמינים, ואז להרכיב תכנית טיפול בהתאם לתסמינים האישיים של כל חולה, על מנת למנוע התדרדרות. חובת האבחון המדויק והרכבת תכנית הטיפול ההולמת היא של הרופא המטפל.
מתי מתעוררת סוגיית רשלנות רפואית בטיפול פיברומיאלגיה?
אם הרופא לא ניצל כראוי את מיומנותו, ניסיונו המקצועי והידע הנרחב שלו, לא הקדיש את תשומת הלב הראויה למטופל, לא התייחס ברצינות לתיאורי התסמינים שלו, או שאינו בקיא בתסמינים הפרטניים של פיברומיאלגיה, ניתן לקבוע מקרה של רשלנות רפואית בטיפול.
רשלנות זו מתבטאת באבחון שגוי המוביל לנזק ישיר של סיבוכי מצבים רפואיים אחרים, המובילים לצורך בטיפולים רפואיים מיותרים, החמרה בתסמינים או שימוש בתרופות שאינן מתאימות ושהובילו לבעיות בריאותיות חדשות.
הרופא נדרש בהקשר זה לכוון את החולה לאמץ אורח חיים בריא, המונע התדרדרות נוספת במצב הרפואי, ושיאפשר לגוף לבצע את תפקידו בצורה הטובה ביותר – בראש ובראשונה לתקן את עצמו.
במידה והרופא כשל מאבחון ראוי של המצב, או לא פעל כנדרש והמטופל חווה החמרה בתסמינים, המקרה עשוי להיות מוגדר כרשלנות רפואית, ומהווה עילה להגשת תביעה כנגד הרופא המטפל, כולל פסיקת פיצויים כספיים בסכומים גבוהים לטובת המטופל, כתלות בכל מקרה לגופו.
