במהלך העשורים האחרונים, טיפולים הורמונליים למיניהם, אשר מתמקדים באספקה שוטפת של הורמונים לצורך התמודדות עם בעיות רפואיות, הפכו לתופעה רפואית נפוצה במיוחד.
מדי שנה מסייעים הטיפולים ההורמונליים למספר רב של נשים, בעיקר בגילאים מבוגרים, להתמודד עם מגוון רחב של בעיות רפואיות, כגון מקרים של סרטן השד, וכן במגוון תופעות הלוואי שנגרמות עקב הירידה ההדרגתית בייצור ההורמונים הנשיים בשל חלוף השנים.
בימינו, טיפולים הורמונליים נחשבים במרבית המקרים לטיפולים בטוחים יחסית, עם מספר מצומצם של תופעות לוואי או נזקים אפשריים למטופלות. עם זאת, ובדומה לכל הליך רפואי אחר, גם במהלך טיפולים הורמונליים עשוי להיגרם נזק רפואי למטופלת, פיזי או נפשי, כאשר הסבירות לנזק כזה עולה משמעותית במידה ומדובר במקרה של רשלנות רפואית, אשר מתקיים במהלך הטיפול ההורמונלי או בעקבותיו.
מהם מקרים של רשלנות רפואית במסגרת טיפולים הורמונליים?
מטבע הדברים, טיפול הורמונלי, אשר מבקש להשפיע על גוף האדם באמצעות החדרת חומר הורמונלי חיצוני, גורר למספר מסוים של תופעות לוואי, אשר במרבית המקרים נחשבות לתופעות "חיוביות", אשר מסייעות למטופלת בהתמודדות עם מצבים רפואיים שונים.
כמו כן, מרבית החומרים ההורמונליים צפויים גם לגרור מספר מצומצם של תופעות לוואי כמו הזעה, כאבי מפרקים, עייפות, ובמקרים חריגים אף בחילות חוזרות. לרוב, תופעות אלו חולפות כעבור זמן קצר מרגע תחילת הטיפול, ומשעה שהגוף מתרגל ללקיחת ההורמונים.
עם זאת, קיימים מקרים בהם הגוף לא מצליח להסתגל לטיפול ההורמונלי, ומגיב בשורה של תופעות לוואי חמורות, אשר עלולות אף לגרור סכנת חיים ממשית למטופלת. במקרים כגון אלו, מחובתו של הגורם הרפואי להפסיק באופן מידי את הטיפול ההורמונלי, כאשר אי ביצוע הדבר עלול להיחשב כמקרה של רשלנות רפואית, ולהוות עילה ממשית להגשת תביעה משפטית ולתשלום פיצויים למטופלת.
האם מחובתו של הגורם הרפואי להסביר על תופעות הלוואי של טיפול הורמונלי?
חוקי מדינת ישראל קובעים, כי טרם ביצוע הליך רפואי באדם אשר אינו מוגדר כ"הליך רפואי מציל חיים" אשר נדרש באופן מידי, מחובתו של הגורם הרפואי להעניק הסבר למטופל אודות משמעותו המלאה של ההליך הרפואי, ולרבות הסבר מלא אודות תופעות הלוואי אשר עשויות להופיע במסגרת ההליך. אי ביצוע הדבר, או לחילופין מתן הסבר חלקי בלבד, מהווה מקרה של רשלנות רפואית, על כל המשתמע מכך.
עם זאת, יש לזכור כי לא תמיד יש באפשרותו של הגורם הרפואי לאבחן מראש סבירות להופעתה של תופעת לוואי מסוימת בעקבות התחלה של טיפולים הורמונליים, שכן מטבע הדברים, כל אדם מגיב באופן שונה לטיפולים מסוג אלו, והדבר מקשה במידה ניכרת על אבחון מראש במקרים אלו.
מסיבה זו, גם במידה והוכח מעל לכל ספק כי הטיפולים ההורמונליים גררו נזק רפואי ממשי למטופלת, הרי, וככל שלא היה ניתן לקבוע מראש בסבירות גבוהה כי כך יהיה, ככלל אין הדבר מהווה עילה מספקת להגשת תביעת רשלנות רפואית.
בסופו של דבר, בכל הנוגע לסוגיית הרשלנות הרפואית במסגרת טיפולים הורמונליים, בתי המשפט בישראל נוהגים לאמץ את כלל "השכל הישר", כאשר בכל מקרה בו מוגשת תביעת רשלנות רפואית כנגד גורם רפואי העוסק בתחום, בתי המשפט מבקשים ראשית לברר האם בידי הגורם הרפואי היה מידע עדכני ומבוסס באשר להיתכנותו של הנזק הרפואי שנגרם למטופלת, וזאת באופן מקדים.
במידה ואין הוכחה כי הגורם הרפואי היה מודע לנזק כזה, הרי שלרוב בתי המשפט יידחו את התביעה, ויקבעו כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית.
