סרטן שד הוא הסרטן הנפוץ ביותר בקרב נשים, ולפי ההערכות, אחת מכל שמונה נשים תחלה במחלת סרטן השד לאורך חייה.
למחלה נפוצה זו מספר גורמי סיכון ידועים. המחלה תוקפת בעיקר נשים מבוגרות. עם העלייה בגיל עולה הסיכון לחלות בסרטן שד. חשיפה להורמוני מין מגדילה גם היא את הסיכון, ולכן נשים עם גיל מוקדם של התחלת המחזור וגיל מאוחר להפסקת המחזור נמצאות בסיכון גבוה. הריונות ותקופות הנקה ממושכות מפחיתות את הסיכון לסרטן שד.
מספר גנים נקשרו לסיכון מוגבר, ובייחוד הגנים BRCA1/2, הנפוצים בנשים יהודיות ממוצא אשכנזי. נשים אלו נוטות לחלות במחלה בגיל צעיר יותר.
חשוב לציין שגם גברים יכולים לסבול מסרטן שד. שיעורי המחלה בקרב גברים נמוכים בהרבה מהשיעורים בקרב נשים (1 לאלף בלבד, לערך), אך המחלה פוגעת גם בהם.
תסמינים של סרטן שד
הסימן הבולט הראשון לסרטן שד הוא גוש חדש. מרבית הגושים הנימושים הם דווקא גידולים שפירים, אך גילוי של גוש חדש מחייב בדיקה מעמיקה, בנשים בכל הגילאים. אישה שסובלת מסרטן שד יכולה להתלונן על א-סימטריה בשד, הפרשות דמיות מהפטמה, שינוי בעור ובפטמה, ירידה במשקל ותחושה כללית רעה. במידה והמחלה התפשטה לקשריות לימפה מקומיות ניתן לחוש בקשרית לימפה מוגדלת ומקובעת בבתי השחי או בסמוך לשד.
אבחון של סרטן שד
אבחון של סרטן שד מתבסס על שילוב מושכל של בדיקות הדמיה, בדיקות פתולוגיות של דגימת רקמה ושיטות מולקולאריות מתקדמות. אמצעי האבחנה הראשון והפשוט ביותר הוא בדיקה גופנית, בה ניתן לחוש גוש חשוד בשד.
מקרים רבים של סרטן שד מאובחנים בעת ביצוע בדיקת ממוגרפיה – צילום רנטגן של השדיים. בדיקה זו מומלצת כבדיקת סקר בישראל לכל אישה מעל גיל 50, וניתן לזהות בה אזורים בלתי סדירים החשודים לגידולים בשד. בנשים צעירות או במקרים בהם יש ספק ניתן להיעזר גם בבדיקת אולטרה סאונד.
כאשר מתגלה גוש חשוד, הבדיקה החשובה לבירור היא בדיקת ביופסיה, בה נלקחת דגימת רקמה. דגימה זו נבחנת תחת המיקרוסקופ אצל רופא המומחה בפתולוגיה, והוא יכול להבחין האם מדובר בגידול ממאיר או שפיר.
בדיקות נוספות נעשות בשיטות ביולוגיות מתקדמות כדי לזהות נוכחות של קולטנים שונים על פני הגידול (אסטרוגן, פרוגסטרון ו-HER2), וכך לסווג אותו ולטפל בו בהתאם. בדיקות הדמיה כלל גופיות נועדו לזהות נוכחות של גרורות באיברים מרוחקים.
טיפול בסרטן שד
הטיפול בסרטן שד ארוך ומורכב, אך אחוז הנשים שמבריאות מסרטן זה הולך ועולה בהתמדה. הטיפול הראשוני (לאחר אבחנת המחלה וקביעת השלב בו היא מצויה) הוא טיפול בניתוח, אצל כירורג שד.
המנתח יכול להסיר את רקמת השד כולה (מסטקטומיה), או להסיר את הגידול וסביבתו בלבד (למפקטומיה). מחקרים הראו ששתי השיטות יעילות כטיפול במחלה בשלב מוקדם, בתנאי שלכריתה חלקית מתווסף טיפול בקרינה.
לנשים בסיכון גבוה לחזרת המחלה רצוי להוסיף טיפול כימותרפי. הטיפול המוקבל הוא בפרוטוקול AC, והוא ניתן גם על בסיס בדיקות מולקולאריות מוקדמות שנועדו להעריך את התועלת שתפיק החולה מהטיפול.
טיפול כימי ניתן גם לחולות עם מחלה מפושטת או גרורתית, כדי להקטין את מספר התאים הממאירים בגוף ולשפר את איכות החיים. טיפול הורמונלי חשוב לחולות עם סרטן המבטא קולטנים להורמונים (למשל: טמוקסיפן).
טיפול ביולוגי מכוון מטרה יעיל כנגד גידולים המבטאים את הקולטן HER2 (הטיפול הוא התרופה הרצפטין). במקרים של גרורות לאיברים מרוחקים ניתן לטפל בהתאם לסימפטומים המופיעים אצל החולה והצורך בטיפול ממוקד – הקרנות לעצמות מעורבות ולמוח, טיפול ממוקד לכבד וכדומה.
