חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 קובע במפורש, כי "תביעה לקיים זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה".
משמעות הדבר היא, שבניגוד לתפיסה הנפוצה בציבור, הזכות להגשת תביעה משפטית אינה זכות העומדת לרשות הציבור ללא סייג, ובמקרים בהם התביעה מוגשת זמן ניכר לאחר התרחשות המקרה בגינו הוגשה התביעה, יש באפשרות בית המשפט לפסול את התביעה על הסף, בגין "התיישנות".
בעוד שיש מקרים בהם טענת התיישנות אינה תקפה, כגון מקרי רצח, הרי שסוגיית ההתיישנות תקפה בכל הנוגע לעוולות אזרחיות, המוכרות במסגרת דיני הנזיקין. בין אותן העוולות אשר עליהן חלה טענת ההתיישנות ניתן למנות גם רשלנות רפואית, וזאת למעט מקרים חריגים, וכפי שיפורט בהמשך.
מתי חלה התיישנות על מקרי רשלנות רפואית?
סעיף מס' 5 לחוק ההתיישנות קובע, כי תביעות נזיקין למיניהן, ולמעט אלו העוסקות בתחום המקרקעין, יתיישנו לאחר תקופת זמן של 7 שנים מרגע ביצוע העבירה. משמעות הדבר היא שמקרי רשלנות רפואית, אשר אינם עוסקים בתחום המקרקעין, אף הם מתיישנים כעבור 7 שנים מיום התרחשות מקרה הרשלנות.
יש לציין עם זאת, כי החוק בישראל מגדיר מקרים בהם ספירת 7 השנים לא תחל מיום התרחשות האירוע, וזאת ראשית בכל הנוגע לתביעה בגין רשלנות רפואית במסגרתה הנפגע הוא קטין.
במקרים כגון אלו, ספירת 7 השנים לא תחל מרגע התרחשות מקרה הרשלנות, כרגיל, אלא רק מיום הגיעו של הקטין לגיל 18, כאשר מרגע זה ועד הגיעו לגיל 25 יש באפשרותו להגיש תביעת רשלנות רפואית בגין המקרה, אשר לא תידחה על הסף מחמת התיישנות.
כמו כן, במקרים בהם הנפגע הוא אדם הלוקה בשכלו או בנפשו, ובעת התרחשות המקרה לא מונה לו אפוטרופוס רשמי אשר סייע לו בניהול ענייניו, הרי שספירת 7 השנים לעניין התיישנות התיק תחל רק משעה שבית המשפט ידאג למינוי אפוטרופוס רשמי לנפגע, ולא מיום התרחשות מקרה הרשלנות.
ולבסוף, במידה והנזק כתוצאה ממקרה הרשלנות לא התגלה באופן מידי, אלא רק במועד מאוחר יותר, החוק קובע כי ספירת 7 השנים תחל משעה שהנזק בעקבות הרשלנות הרפואית התגלה, ולא מיום התרחשות האירוע כמקובל.
האם יש מקרים חריגים?
אף שספירת 7 השנים לעניין ההתיישנות חלה במרבית התביעות המוגשות בתחום הרשלנות הרפואית, קיימים מקרים חריגים, בהם לתקופת זמן זו אין משמעות, וניתן להגיש תביעות בגין רשלנות רפואית גם בחלוף 7 השנים מיום התרחשות המקרה בגינו מוגשת התביעה, ולחילופין ללא הגבלת זמן כלל.
חוקי מדינת ישראל מעניקים לבתי המשפט יד רחבה לדון בסוגיית הרשלנות הרפואית, כאשר יש בסמכותו של בית המשפט, במידה ורואה טעם בכך, להאריך את פרק הזמן של ההתיישנות הרפואית כרצונו, ואף לבטלה כליל. הדבר מאפשר לבית המשפט להעניק סעד לנפגעים של מקרי רשלנות רפואית, אשר לא הגישו תביעה בגינה במועד, וזאת מטעמים מוצדקים.
חשוב לציין בהקשר זה, כי מקרים בהם בתי המשפט בוחרים להתעלם מנוהג ההתיישנות בתביעות בגין רשלנות רפואית הם חריגים יחסית, ולרוב מתרחשים רק במקרים בהם הוצגו בפני בית המשפט הוכחות חותכות לפיהן לא הייתה באפשרות הנפגע או בא כוחו להגיש את התביעה במועד, ומסיבות מוצדקות.
מסיבה זו, ובמידה ונתקלתם במקרה של רשלנות רפואית המצדיק הגשת תביעה בנושא, חשוב שלא להמתין ולהסתמך על "רחמנות" בתי המשפט, אלא לפעול מלכתחילה בהקדם האפשרי, מה שמעניק סיכוי גבוה יותר לקבלת התביעה, ולפסיקת פיצויים.
