בפסק דין שניתן ביום 4.7.2007 על ידי בית משפט השלום בכפר סבא (מפי כב' השופטת ניצה מימון שעשוע), נדונה תביעת נזיקין שעניינה גובה הפיצוי הראוי בגין השמדת קשית (מבחנה) ובה ארבע ביציות מופרות, עקב תקלה שארעה במיכל ההקפאה בה הוחזקו ע"י הנתבע, המרכז הרפואי ע"ש רבין.
בימ"ש השלום קיבל את התביעה ופסק כי לאור הנתונים, התובעים זכאים לפיצוי בגין אובדן סיכוי של 10% ללידת ילד חי. בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, ביהמ"ש העריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 80,000 ₪.
העובדות הדרושות
התובעים הינם בני זוג שנישאו בשנת 1990. במשך כארבע שנים ניסו התובעים להרחיב את התא המשפחתי, אך התובעת, ילידת 1970, לא הצליחה להרות באופן טבעי. ביום 13.12.96 בוצעה לתובעת שאיבת ביציות, במהלכה נשאבו 14 ביציות ומתוכן שלוש הופרו בהצלחה בזרעו של התובע.
הביציות המופרות הוחזרו לרחמה של התובעת ב-15.12.96, אולם התובעת לא הרתה מטיפול זה. ביום 12.2.97 בוצעה לתובעת שאיבת ביציות נוספת, במהלכה נשאבו 13 ביציות. לאחר הפרייתן, הושגו שמונה ביציות מופרות. אחת מהן הייתה באיכות ירודה והושמדה, וכך נותרו שבע ביציות מופרות.
ביום 14.2.97 אושפזה התובעת לצורך החזרת שלוש מתוך הביציות המופרות לרחמה. אחת מהביציות המופרות המוחזרות נקלטה ברחם והתפתחה כדבעי, וב-9.10.97 נולד לתובעת יילוד בריא. כחצי שנה לאחר הלידה הרתה התובעת באופן ספונטני, וב- 4.2.99 נולד לתובעים ילד שני.
ארבע הביציות המופרות הנותרות נשארו בהקפאה במיכל של חנקן נוזלי במעבדה של היחידה להפריה חוץ גופית, לשם שמירתן במצב בו ניתן יהיה להחזירן לרחמה של התובעת עת יחפצו התובעים לנסות שוב להרות בדרך זו.
התובעים לא פנו אל הנתבע בבקשה לעשות שימוש נוסף בביציות המופרות משך כמעט ארבע שנים מהלידה השנייה, עד לחודש דצמבר 2002 – מועד בו קיבלו התובעים (כמו גם מטופלים אחרים של המחלקה) מכתב בו הודיע להם הנתבע כי "בעקבות תקלה שארעה במיכל ההקפאה בו מאוחסנות הביציות המופרות שלכם, הביציות המופרות אינן מתאימות יותר להחזרה". התקלה גרמה, הלכה למעשה, להשמדת הביציות המופרות.
בעקבות התקלה, שהנתבע נטל אחריות עליה, הוקמה ביוזמת הנתבע ועדה בראשות שופט בדימוס. הוועדה העריכה, על יסוד עדויות מומחים ונתונים סטטיסטיים שהוצגו בפניה, כי הסיכוי ללידת ילד חי, כתוצאה ממחזור טיפול הפריה חוץ גופית אחד במסגרתו מוחזרות לרחם 3-4 ביציות מוקפאות, הינו 10%. בגין אובדן סיכוי של 10% ללידת ילד חי, הוועדה קבעה פיצוי בגובה 70,000 ₪ בגין אובדן קשית של 3-4 ביציות מופרות.
הוועדה קבעה מספר פרמטרים המעלים או מפחיתים את הסכום הבסיסי לנוכח קיומן של נסיבות מיוחדות של המטופלים, כגון: גיל המטופלת מעל 38 שנים; כבר יש שלושה ילדים ומעלה במשפחה; קיומן של ביציות מופרות אחרות שלא נפגעו, בביה"ח הנתבע או בתי חולים אחרים; אובדן עניין של המטופלים בביציות המוקפאות.
הנתון הרלוונטי לענייננו, ע"פ הקריטריונים שקבעה הוועדה, הוא כי התובעים לא גילו עניין בביציות המופרות משך יותר מחמש שנים ממועד השאיבה, ועל כן הצטמצם הפיצוי המוצע להם ל-10% מהסכום הבסיסי, קרי: 7,000 ש"ח. התובעים דחו הצעה זו ולפיכך הגישו תביעה לבית המשפט.
פסק דינו של בית משפט השלום
בימ"ש השלום קיבל את התביעה ופסק כי לאור הנתונים, אין כל יסוד להנחה כי אי פנייתם של התובעים לנתבע במשך השנים שחלפו עד להשמדת הביציות המופרות, מלמדת על העדר עניין בהן והעדר כוונה לעשות בהן שימוש בעתיד.
לפיכך, התובעים זכאים לפיצוי בגין אובדן סיכוי של 10% ללידת ילד חי. הסכום שקבעה הוועדה כסכום בסיס הינו בגדר הפיצוי הסביר, אולם בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, ביהמ"ש מעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 80,000 ₪.
אמנם לתובעים יש שני ילדים, ועל כן לא נשללה מהם ההנאה של חיי משפחה, אך יש ליתן משקל לעובדה כי התובעת נמנעת מטיפול הפריה נוסף עקב מצבה הרפואי ועל כן למעשה נסתם הגולל על סיכוייה ללדת ילד נוסף. כן התחשב ביהמ"ש במגמת הפסיקה להגדיל את סכומי הפיצוי בראש נזק זה, ביחס לסכומים שנפסקו בעבר.
