בפסק דין שניתן ביום 5.12.2004 על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט יצחק ענבר), נדונה תביעת נזיקין שהגישו בני זוג, התובעים, כנגד המרכז הרפואי "שערי צדק", הנתבע, בטענה לרשלנות שהובילה למות העובר שהיה בבטנה של התובעת 1, בת 37, בעת שהייתה במהלך השבוע ה-40 להריונה.
לטענת התובעים, הלידה נוהלה לאורך כל הדרך באופן רשלני, בלא התחשבות בנתוניה הבסיסיים של היולדת. לטענת בית החולים נגרם מותו של העובר כתוצאה מ"תאונת חבל טבור" נדירה שלא ניתן היה לצפותה.
בית המשפט פסק לתובעת בגין נזקה הלא ממוני פיצוי בסך 300,000 ₪, תחת הקביעה כי הטראומה שחוותה רחוקה מלהיות עניין של מה בכך, שכן ההיריון שהסתיים במות העובר היה הריונה הראשון והוא הושג רק לאחר כשלוש שנות טיפולי הפריה מפרכים. בנוסף, פסק בית המשפט לתובעים 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ועזרת צד ג', וכן שכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ מסך כל סכום הפיצוי.
העובדות הדרושות
התובעת הינה אישה נשואה ואם לשני פעוטות, שההיריון נשוא התביעה הוא הריונה הראשון, תוצאה של הפריית מבחנה לאחר שלוש שנים של טיפולי פוריות.
התובעת פנתה לראשונה לחדר מיון-יולדות של הנתבע ביום 24/8/01 בשעה 23:30 לערך בהיותה בשבוע ה-40 של הריונה, ושוחררה לאחר שהרופאים קבעו שאין מדובר בלידה אקטיבית.
התובעת חזרה לחדר הלידה של הנתבע ביום 26/8/01 בסביבות השעה 04:00 בגלל צירים. מצבה הכללי בקבלתה היה טוב. העובר היה במצג ראש. צוואר הרחם היה מחוק ברובו ופתוח ל- 2-3 ס"מ. בוצע במשך כשעה ניטור של הדופק העוברי, אשר פורש כתקין. לאחר מכן נשלחה "להסתובב" בין כתלי בית החולים.
בשעה 07:00 לערך חזרה ונבדקה ושוב בוצע ניטור של כ- 45 דקות, אשר אף הוא פורש כתקין. כאשר חזרה לחדר הלידה ונוטרה בשעה 11.30 לערך לא נצפה עוד דופק העובר. בהמשך לאבחון מותו של העובר, הוכנסה התובעת לחדר הלידה ובחצות הלילה נולד העובר המת בסיוע של שלפן ריק, כאשר חבל הטבור הדוק סביב צווארו וזרועו.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי קבע כי על בית החולים היה לבצע ליולדת בדיקה חוזרת בתוך פרק זמן של שעתיים, וכי אין ספק שכל בית חולים סביר וצוותו הרפואי בחדר לידה יכולים וצריכים היו לצפות כי אי עריכת בדיקה חוזרת כזו עלולה לפגוע בתובעת ובעובר ללא תקנה.
בנסיבות העניין, החובה לחזור לבדיקה תוך שעתיים לא הובהרה לתובעת די הצורך, והיא הרשתה לעצמה לצאת מבית החולים לביתה משום שגם חובתה להישאר בין כתלי בית החולים לא הובהרה לה בצורה ברורה. בין כך בין אחרת, התובעת פעלה בהתאם למה שהייתה מבינה כל יולדת סבירה במצבה. האחריות המלאה לכך שלא בוצעה בדיקה חוזרת תוך שעתיים רובצת לפתחו של הנתבע, שסטה מן הנוהל שקבע משרד הבריאות בעניין, ובכך הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעת.
בנסיבות העניין, מחדלו הרשלני של הנתבע לערוך לתובעת בדיקה חוזרת תוך שעתיים גרם לתובעת "נזק ראייתי" שלפיו הסיכון הראייתי, הנובע מאי עריכתה של הבדיקה החוזרת במועד, מוטל במלואו על כתפי הנתבע, ובשל היעדר המידע – ההנחות העובדתיות תהיינה כולן לטובת התובעת.
יש לקבוע, אפוא, את קיומו של קשר סיבתי עובדתי שכן לו הייתה מבוצעת בדיקה חוזרת תוך שעתיים היה הצוות הרפואי מגלה שהעובר נמצא במצוקה ומבצע ניתוח קיסרי, שהיה מונע את מות העובר. כמו-כן, התקיים קשר סיבתי משפטי, שהרי כל בית חולים וצוות חדר לידה סבירים היו יכולים לצפות מראש הן את התרחשות התוצאה והן את הדרך שבה התרחשה.
לאור האמור, בית המשפט פסק לתובעת פיצוי בסך 300,000 ₪, תחת הקביעה כי הטראומה שחוותה רחוקה מלהיות עניין של מה בכך, שכן ההיריון שהסתיים במות העובר היה הריונה הראשון והוא הושג רק לאחר כשלוש שנות טיפולי הפריה מפרכים. בנוסף, פסק בית המשפט פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ועזרת צד ג', ושכר טרחת עורך דין בשיעור 20% ומע"מ מסך כל סכום הפיצוי.
