טיפול אורתודנטי הוא טיפול של יישור שיניים אשר נעשה הן מטעמים אסתטיים והן מטעמים רפואיים.
הטעם האסתטי הוא הרצון להיראות טוב יותר ולחייך בביטחון. הטעם הרפואי הוא מניעת פגיעה בחניכיים ובתנועת הלסת, נזקים אשר יכולים לקרות כאשר צורת ואורך השיניים אינם תקינים.
יישור שיניים הוא טיפול המתאים לילדים ומבוגרים כאחד, כאשר לכל מטופל יש להתאים את שיטת הטיפול האופטימלית עבורו על פי גילו, מבנה השיניים והלסת וכיוצא בזה. חשוב לציין כי בכל הנוגע לילדים, מומלץ שלא לעבור טיפול של יישור שיניים לפני גיל 8.
בעבר, מבוגרים היו נמנעים מטיפול אורתודנטי בשל מבוכה לחשוף את המכשור שבפה, אך כיום, רפואת השיניים, מציעה אפשרויות טיפול מגוונות, אשר נותנות מענה טוב גם לפן האסתטי.
ניתן לעשות טיפול אורתודנטי באמצעות מכשור שקוף, כמו קשתיות או סמכים שקופים וכך כל אדם אחר, מלבד המטופל, אינו יכול לדעת על הטיפול. ניתן גם להדביק סמכים פנימיים, בחלק הפנימי של השיניים.
בכל טיפול רפואי, מתרחשים לעיתים מקרים של רשלנות רפואית, הנובעים ממחדלו של הרופא המטפל, לנהוג בהתאם לסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל. הדבר בא לידי ביטוי ברשלנות באבחון, ברשלנות בטיפול עצמו וכן במעקב רפואי רשלני לאחר תום הטיפול.
רשלנות באבחון לטיפול אורתודנטי
טיפול אורתודנטי הוא הליך רפואי חשוב, שיש לבצעו למען בריאות הפה והחניכיים של המטופל, אך במקרה המתאים בלבד.
בחלק מהפעמים רשלנות באבחון מתרחשת משקובע האורתודנט כי יש לבצע את הטיפול, היכן שאין צורך אמיתי לבצעו, או כאשר ייתכן כי יהיה צורך לבצעו בעתיד, אך ביצועו כעת איננו נכון מבחינה רפואית, למשל, כאשר מדובר במטופל ילד. במצבים אלו, הטיפול האורתודנטי איננו מועיל ואף יכול לגרום לנזק למטופל.
כמו כן, לעיתים, הרשלנות באבחון נובעת מאי ביצוע בדיקה מסוימת שיש לבצעה, או ביצועה באופן רשלני, כך שהאבחון איננו נכון.
רשלנות בטיפול
ישנן מספר שיטות טיפול ליישור שיניים. על מנת לתת את הטיפול הרפואי הטוב ביותר למטופל, על הרופא לשקול היטב איזו שיטת טיפול מתאימה למטופל, על פי הנתונים האישיים שלו: גיל, מצב השיניים, מבנה הפה והלסת, מצב בריאות כללי, רגישות לחומרים ותרופות וכיוצא בזה.
בחירה שגויה בשיטת הטיפול, עלולה לגרום למטופל לנזק. למשל, כאשר אין התאמה בין שיטת הטיפול למבנה הלסת, כך שהרופא קובע תכנית טיפולית שגויה, אשר עלולה לגרום ללחץ על השיניים העליונות, עד ליצירת עיוות בפנים.
מכאן אנו למדים, כי לבחירה קפדנית וזהירה של שיטת הטיפול, השפעה מהותית ביותר על הצלחתו של הטיפול ומניעת נזקים למטופל.
רשלנות במעקב אחר המטופל
לאחר שסיים הרופא את טיפול השיניים, הוא מחויב להמשיך במעקב רפואי אחר המטופל, על מנת לוודא כי הוא מחלים כראוי מן הטיפול, כי לא נגרמו נזקים לשיניים ו/או לחניכיים, כי לא נגרמה דלקת או זיהום המחייבים טיפול וכיוצא בזה. העדר מעקב רפואי, ימנע אבחון של בעיה, אשר קרוב לוודאי תחמיר בשל אי מתן טיפול.
לעיתים, רשלנות במעקב הרפואי, באה לידי ביטוי בהתעלמות הרופא מתלונות של המטופל, אם בשל חוסר זהירות ואם בשל העדר ידע מספק אשר יאפשר לרופא לקשר בין הסימפטומים עליהם מדווח המטופל, לבין הבעיה הרפואית.
כך או כך, התוצאה עלולה להיות נזק פיזי חמור למטופל, אשר יצריך טיפולים מתקנים, אשר יהיו מלווים בכאב נוסף ובהוצאה כספית נוספת.
מטופלים אשר קיבלו טיפול רפואי רשלני, בכל שלב שלו, אם בשלב האבחון, אם בטיפול עצמו ואם בשלב המעקב, יכולים להגיש תביעה לקבלת פיצויים על כל הנזקים שנגרמו להם, כתוצאה מן הטיפול.
הצלחת התביעה, תלויה ביכולת להוכיח כי פעולותיו של הרופא היו שגויות וכל רופא סביר אחר היה נוהג אחרת. כמו כן, יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזקים של המטופל לבין הטיפול הרפואי, קרי, להראות כי הנזקים לא יכלו להיגרם מאירוע, או טיפול אחר.
