רשלנות רפואית – החלפת מפרקים

ניתוח להחלפת מפרק נחשב כיום לאחד מהניתוחים השכיחים ביותר בתחום הרפואה האורתופדית.

במהלך הניתוח מבוצעת החלפה של מפרק כואב, חולה ובלתי מתפקד במפרק מלאכותי שהעיצוב שלו מאפשר לו למעשה למלא את התפקיד של המפרק הפגוע.

הניתוח יכול להתבצע על מנת להחליף את המפרק כולו או רק חלק מהמפרק בהתאם לצורך. בניתוח מוחלף המפרק באיזור הפגוע כמו ברכיים, קרסול, ירכיים, צוואר ועוד.

מה מבצע המנתח לפני תחילת הניתוח?

לפני תחילת הניתוח על המנתח לבצע הערכה כללית של בריאות המנותח שכוללת במקרים רבים בדיקות של תפקודי הלב וצילומי רנטגן של בית החזה.

מאחר וחלק מהמנותחים נזקקים במהלך הניתוח לעירוי דם, הרי שבמקרים רבים ייבדק גם סוג הדם של המנותח. לאחר מכן מבוצעות בדיקות הדמיה מגוונות שמטרתן היא לאפשר למנתח להתאים לחולה את המפרק המושלם בהתאם למידותיו.

בנוסף לכל זה, על המנתח להסביר למנותח בפרטי פרטים מה הוא ההליך שהם עתידים לעבור ומה הן הסכנות הכרוכות בו ולהחתים אותם על טופס שבו הם מאשרים כי הבינו את הנאמר להם.

כיצד מתבצע הניתוח?

במהלך הניתוח המנתח מנסר את הראשים של העצמות שמרכיבות את המפרק ומשתיל במקום העצמות תותב מלאכותי. בדרך כלל התותב עשוי משילוב של פוליאתילן ומתכת כלשהי וישנם אף מפרקים ששטח הפנים שלהם עובר ציפוי של חומר קרמי.

המפרק מוכנס למקומו ומודבק לחלקים שנשארו במקומם על ידי דבק פולימרי מיוחד וכל התהליך כולו מתבצע תחת הרדמה מלאה.

מתי ישנו צורך לעבור ניתוח להחלפת מפרקים?

ניתוח להחלפת מפרקים נדרש במקרים בהם המפרק כבר לא מתפקד, במקרים בהם המפרק כואב מאוד ובמקרים בהם ישנה מוגבלות חריפה בתנועה של המפרק. במקרים כאלו לרוב החולים מגיעים למצב של בעיות בניידות עד כדי נכות.

השיקולים לביצוע הניתוח כוללים את מצבו הבריאותי של המטופל ומתבצעת שקילה של הסכנות האפשריות מול התועלת שצפויה כתוצאה מהניתוח. במידה והבריאות הגופנית של המנותח ירודה מאוד, במידה וקיים זיהום באזור הניתוח או באזור מעט מרוחק יותר, לרוב יוחלט שלא לבצע את הניתוח.

רשלנות רפואית בניתוחים להחלפת מפרקים

כפי שציינו, אכן מדובר בניתוחים שכיחים יחסית ובעקבות כך בשנים האחרונות המיומנות של המתנתחים בישראל עלתה מאוד בתחום זה. עם זאת, כמו בכל סוג אחר של ניתוח, גם במקרה של החלפת מפרקים, ייתכנו סיבוכים מסוימים.

כך למשל במקרים מסוימים עלולה להתרחש פגיעה בעצב במפרק. במקרים מסוימים הפגיעה בעצב הייתה בלתי נמנעת אך במקרים אחרים הפגיעה בעצב בהחלט יכולה להיכלל תחת הגדרת המטריה של רשלנות רפואית ויכולה להוות עילה לתביעה משפטית.

מקרה לדוגמא

רונית (שם בדוי) סבלה מדלקת מפרקים שגרונית שהובילה במהלך השנים להרס מוחלט של מפרק הירך שלה ובעקבות כך נזקקה לניתוח להחלפת מפרק הירך. במהלך הניתוח פגע המנתח באחד מהעצבים המרכזיים שסמוכים למפרק והוביל לכך שרונית תסבול מפגיעה בלתי הפיכה בכף הרגל שלה. רונית החליטה לעשות מעשה ותבעה את הרופא המנתח.

בכתב התביעה ציין עורך הדין של רונית שלא זו בלב שהתרחשה במקרה של רונית רשלנות אלא שטרם הניתוח לא הוסברו לה כל האפשרויות שעלולות להתקיים.

אי לכך, מדובר היה ברשלנות כפולה. מצד אחד בוצעה רשלנות בטיפול ומצד שני בוצעה רשלנות מסוג היעדר הסכמה מדעת. בית המשפט המחוזי שאליו הוגשה התביעה דחה את טענותיה של רונית מכל וכל ולכן החליטה רונית לפנות לבית המשפט העליון.

אחת מהדילמות הקשות ביותר בתחום הרשלנות הרפואית היא האם להמשיך לערכאה גבוהה יותר אחרי שהתביעה נידונה בבית משפט מחוזי ונדחתה על הסף. במקרה הזה רונית החליטה לקחת את הסיכון ופנתה לבית המשפט העליון.

לשמחתה תביעתה התקבלה והיא ניצחה במשפט. התברר שהתיעוד של הניתוח של רונית לרבות חתימתה על טופס הסכמה מדעת לא נמצא ברשות המנתח ולפיכך מדובר היה על עבירה חמורה של היעדר רישום רפואי והיעדר תיעוד רפואי כנדרש על פי החוק.

היעדר של רישום מסודר מהווה רשלנות רפואית בפני עצמה ולכן בית המשפט העליון פסק שבהתאם לתנאים שמופיעים בפקודת הנזיקין התרשל הרופא המנתח בתפקידו ובנוסף לכך כשל אף בכל הנוגע לחובת הזהירות (זאת לפי חוות דעתו של רופא מומחה שהביאה רונית ועורך דינה).

בסופו של דבר נפסקו לטובתה של רונית פיצויים בגובה של 250 אלף שקלים ובמקרה הזה ניתן בהחלט לקבוע כי רונית עשתה את הדבר הנכון. היא לא הסכימה לקבל את הדין והמשיכה להילחם על זכויותיה החוקיות, על אף שלכאורה בתחילת הדרך מדובר היה בהחלטה חד משמעית מצד מערכת המשפט.