רשלנות רפואית בהתקן תוך רחמי

התקן תוך רחמי הוא אמצעי מניעה נשי שמוחדר למערכת הרבייה הנשית על ידי רופא נשים.

ישנם שני סוגים של התקן תוך רחמי שנבדלים זה מזה בדרך הפעולה שלהם. ההתקן הראשון נקרא התקן נחושת T 380A והשני נקרא מירנה. משך הפעילות של התקן הנחושת הוא עשר שנים ומשך הפעילות של התקן מירנה הוא חמש שנים.

האם מדובר על אמצעי הגנה יעיל?

באופן עקרוני ההתקן היעיל מבין השניים הוא המירנה. למעשה יעילותו במניעת היריון זהה למידת היעילות של הליך קשירת חצוצרות. עם זאת, ישנם סיבוכים שונים שקשורים לשימוש בשני הסוגים של ההתקן.

כך למשל השימוש בהתקן יכול הוביל לניקוב של הרחם באופן מכני ולהיווצרות של הריונות מחוץ לרחם. בנוסף לכך, השימוש בהתקן הנחושת מקושר עם עלייה בסיכון לדלקת אגנית וכן ייתכן כי התקן זה ייפלט החוצה מן הגוף באופן ספונטני דרך הנרתיק, תופעה המתרחשת בשכיחות של 5:100.

רשלנות רפואית מסוג אי מתן הסכמה מדעת

לפני שרופא הנשים מחדיר את ההתקן התוך רחמי עליו לספק למטופלת את כל המידע הרלוונטי להתקן ולתהליך ההחדרה שלו. בין היתר עליו להסביר לה אודות הסיבוכים הקשורים להתקן, אודות האלטרנטיבות העומדות בפניה, אודות מידת היעילות של ההתקן ועוד.

לאחר מכן עליו להחתים אותה על טופס שבו היא מאשרת כי הבינה את שנאמר לה וכי היא מסכימה בדעה צלולה לעבור את התהליך. כל חריגה מפרוטוקול זה עלולה להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית לעתים גם במידה ולא הוכח נזק.

כך למשל במקרה של רונית (שם בדוי) הוגשה תביעה נגד הרופא המטפל כיוון שלא טרח ליידע אותה בנוגע לסיכונים הקיימים באמצעי מניעה זה. בכתב התביעה שהוגש נגד הרופא נכתב כי לא טרח ליידע אותה שבנוסף להתקן הנחושת קיים התקן תוך רחמי נוסף כיוון שאותו רופא עמד בקשרים עסקיים עם היבואן של ההתקן שעשוי מנחושת.

כמו כן, לא טרח לציין בפניה את הסיכונים הכרוכים בשימוש בהתקן זה וציין כי הוא בטוח לחלוטין לשימוש. לרוע המזל רונית הרתה שנה לאחר החדרת ההתקן והפילה את התינוק. חשוב להבין כי הפלות של הריונות תוך רחמיים שמתרחשים בזמן שההתקן נמצא ברחם מתרחשים בשיעור של חמישים אחוז.

רשלנות רפואית בהתקנת ההתקן

אמנם תהליך ההחדרה של ההתקן לרחם אינו מסובך במידה רבה, אבל עדיין – גם בשלב זה כבר קרו מקרים של רשלנות. החדרה לא נכונה ולא מקצועית עלולה לגרום לנזק רב לאישה כמו למשל במקרה שבו הוא מוחדר לאישה שסובלת מהתוויה רפואית לפיה אין להחדיר את ההתקן.

באחד המקרים הרלוונטיים לנושא, ההתקן הוחדר לרחמה של אישה זמן קצר בלבד לאחר שעברה תהליך של גרידה. לפי הפרוטוקולים הרפואיים המקובלים חל איסור מוחלט לעשות זאת. תחת זאת יש להמתין זמן מה בין תהליך הגרידה לבין תהליך התקנת ההתקן.

בעקבות החריגה מהפרוטוקול המקובל נגרם לתובעת דימום מסיבי ובסופו של דבר נאלצה לעבור ניתוח כריתת רחם.

כניסה להיריון עם התקן תוך רחמי

חשוב להבין שלא כל מקרה חריג שקשור להתקן תוך רחמי אכן יכול להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית נגד רופא הנשים. כך למשל למרות שמדובר על אמצעי מניעה יעיל ביותר, הרי שעדיין ישנו סיכוי מסוים שהאישה תיכנס להיריון.

כל עוד רופא הנשים טרח לספר על כך לאישה לפני התקנת ההתקן וכל עוד למרות שהמידע הועבר אליה, חתמה על טופס הסכמה מדעת, הרי שגם אם נכנסה להיריון לאחר ההתקנה, עדיין אין באפשרותה להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית.

באופן דומה כל סיבוך שעלול להתקיים כתוצאה מההתקן שנחשב לסיבוך מוכר כמו למשל היווצרות דלקת אגנית לצורך העניין לא בהכרח מהווה עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.

איך ניתן להוכיח כי אכן התקיימה רשלנות רפואית?

על מנת להוכיח כי אכן התקיים מקרה של רשלנות ישנו צורך ראשית לפנות לערוך דין שמתמחה בתחום. תפקידו של עורך הדין הוא לבחון את פרטי המקרה ולקשר בין התובעת לרופא מומחה בתחום רפואת הנשים.

חוות הדעת הרפואית צריכה לספק את המידע הרלוונטי למקרה ולהראות כי הנזק שנגרם הוא תוצאה של חריגה מרמת האחריות המקצועית, כלומר עליה להראות שהרופא נהג באופן שונה מזה שהיה נוהג בו כל רופא סביר אחר וכתוצאה מכך נגרם לאישה נזק.