הופעת דם בשתן היא בעיה רפואית השכיחה יותר בקרב קשישים אולם אינה בלעדית להם. הדימום המופיע יכול להיות גלוי לעין כאשר השתן הוא אדום, חום או צהוב ומכיל קרישי דם וכן יכול להיות בלתי נראה במידה והדימום הוא מיקרוסקופי וניתן לזהותו רק במיקרוסקופ על ידי הופעת כדוריות דם אדומות בבדיקת השתן.
גורמים להמטוריה
המטוריה נגרמת משתי סיבות עיקריות: מחלת כליות ומחלה בדרכי השתן. המחלות כוללות פגיעות במנגנון מתן השתן כאשר כדוריות דם מגיעות ממערכת הסינון של הכליה ומופרשות בשתן. בנוסף לשתן הדמי תיתכן הפרשה מוגברת של חלבון ועשויים לחול שינויים בתפקודי הכליות.
כשהגורם לדם בשתן הוא מחלה אורולוגית קיים דימום הנובע מדלקת, חבלה או אבנים שנוצרו בכליות. במצבים אלה, הדם המופרש הינו טרי יותר וצבעו אדום, כמו כן תיתכן הפרשה של קרישי דם בשתן. מצבים נוספים של הופעת דם בשתן כוללים שתן דמי לאחר מאמץ גופני או הפרשה של כדוריות דם בודדות תוך עלייה בחום כאשר במקרה זה המנגנון היוצר את הדימום אינו ידוע.
המטוריה יכולה להופיע גם כתוצאה מנטילת תרופות כגון אספירין – סיבה נוספת לדימום בשתן היא כתוצאה מבלוטת ערמונית מוגדלת הממוקמת בסיס כיס השתן, זוהי תופעה האופיינית לגברים בגיל העמידה והיא עלולה לגרום לחסימת דרכי השתן ולהמטוריה. גילוי של דם בשתן מחייב בדיקה רפואית שכן ישנם מצבים המחייבים טיפול מידי.
גורמי סיכון
גיל – גברים בגיל המעבר כתוצאה מהגדלה בערמונית וקשישים.
מין – המטוריה נפוצה יותר בקרב נשים, ונובעת מזיהומים בדרכי השתן.
זיהום – המוביל להתפתחות של גלומרולונפריטיס.
נטייה משפחתית – לפתח אבנים בכליות.
תרופות – המאפיינת בעיקר את אוכלוסיית הקשישים.
העדר פעילות גופנית – קשישים שאינם פעילים נוטים יותר לסבול מהמטוריה.
המטוריה בקשישים היא בעיה שכיחה יותר מבכל גיל אחר, עובדה זו נובעת מהיחלשות המערכת החיסונית אשר עלולה להוביל להיווצרות של דלקת בדרכי השתן כמו גם משינויים הורמונליים המגדילים את הסיכון לסבול מבעיות במתן השתן וכן כתוצאה מתופעות של צניחת שלפוחית והגדלה של הערמונית. מלבד בעיות בריאות שונות גם נטילת תרופות מסוימות עשויה להגדיל את הסיכון להמטוריה בקרב בני גיל הזהב.
אבחון המטוריה בקשישים
תהליך האבחון נקבע בהתאם לגילו של הנבדק ומידת חשיפתו לגורמי סיכון שונים אשר עשויים להעיד שמדובר על גידול. בשלב הראשון מתבצעות בדיקות שתן הכוללות בדיקת תרבית, במידה וקיים חשש לזיהום בדרכי השתן יבצע טיפול בזיהום ולאחר מכן תבוצע בדיקה חוזרת.
אוכלוסיית הקשישים מהווה קבוצת סיכון להופעת הבעיה והאבחון כולל בדיקה אורולוגית באמצעות בדיקת הדמיה של הכליות ודרכי השתן. במידה ויש חשד לדימום הנובע מגידול מתבצעת בדיקה ציטולוגית על מנת לאתר תאים ממאירים בשתן.
במידה והאבחון מעלה ממצאים לקיומה של מחלת כליות, המשך האבחון יבוצע על ידי רופא נפרולוג ויבוצעו בדיקות מעבדה הכוללות איסוף שתן ובדיקות דם, ישנם מקרים בהם קיים צורך בביצוע ביופסיה מהכליה.
טיפול בהמטוריה
במידה והדימום נובע מזיהום בדרכי השתן, ייקבע טיפול אנטיביוטי. במקרים של דימום משמעותי ובלתי פוסק ניתן לצרוב את האזור המדמם באמצעות ציסטוסקופיה ולאטום אותו. הפרשת קרישי דם עלולה לגרום לחסימת דרכי השתן, מצב זה הוא מצב חירום המחייב ביצוע פעולה פולשנית הכוללת החדרת צנתר ושטיפות של השלפוחית.
במקרים של הימצאות אבנים בכליות ניתן לרסק את האבנים במקביל למתן תרופות המונעות הישנות של הבעיה. כמו כן ניתן לערוך שינויים תזונתיים ספציפיים בהתאם לסוג האבן שנמצאה. כשהגורם לדימום הוא גידול בדרכי השתן, יש צורך בכריתתו באמצעות ניתוח. במקרים של סרטן שלפוחית השתן ניתן בנוסף טיפול תרופתי באופן ישיר אל השלפוחית. מחלת כליות מטופלת בהתאם לאבחון המדויק בשילוב של דיאטה דלה במלח והקפדה על לחץ דם תקין.
