דימום מוחי יכול להופיע על רקע של חבלת ראש, על רקע של יתר לחץ דם, אך גם על רקע פתולוגיות שונות נוספות. מידת החומרה של הדימום וסוג הדימום ישפיעו על סוג התסמינים מהם יסבלו החולים.
מה הם התסמינים של דימום מוחי?
התסמינים של דימום מוחי בדרך כלל מופיעים בפתאומיות וללא כל הכנה מוקדמת. התסמינים יכולים לכלול כאבי ראש, תחושות של נימול באיברים שונים, ירידה ביכולות החושיות (הסנסוריות), עליה בטונוס של השרירים, פרכוסים ועוד.
ברוב המקרים התסמינים הפיזיים מופיעים רק בצד אחד של הגוף בהתאם לאזור הדימום. תסמינים נוספים יכולים להיות אובדן של חוש ההתמצאות, מלמול, בעיות מוטוריות שונות, בעיות ראייה, אובדן הכרה, בעיות הליכה ועוד.
שיעורי התמותה כתוצאה מדימום מוחי יחסית גבוהים ועומדים על ארבעים וארבעה אחוז לאחר שלושים יום.
כיצד מאבחנים דימום מוחי?
אבחון של דימום מוחי מתבצע על ידי מספר דרכים. ראשית מדובר על אבחון של התסמינים הקליניים שמציג החולה בבדיקה נוירולוגית. לאחר מכן ניתן לבצע בדיקת הדמיה מסוג CT או MRI, ארטריוגרפיה או אולטרסאונד דופלר.
אין כיום בנמצא בדיקת דם שיכולה לסייע באבחון התופעה ולכן האבחון נסמך על התסמינים הקליניים ועל בדיקות ההדמיה בלבד.
איך מטפלים בדימום מוחי?
הטיפול בדימום מוחי מתבצע על ידי ייצוב מצבו של החולה לפני הכול. הייצוב של החולה מתבצע על ידי הנשמה מלאכותית, ניטור של לחץ הדם ורמות הגלוקוז בדם, בדיקה של קצב הנשימה והדופק.
כמו כן, מדובר על טיפולים נוירוכירורגיים שמיועדים להסרת כלי הדם המדמם או לסגירה של אתר הדימום. כל עיכוב במתן טיפול יכול להיות הרה אסון למטופל ובמקרים מסוימים גם לאחר הטיפול בדימום, החולים יכולים לסבול מכאבי ראש כרוניים, בצקת במוח ומנכויות שונות.
רשלנות באבחון דימום מוחי
סוג הרשלנות הנפוץ ביותר בכל הקשור לדימום מוחי הוא רשלנות באבחון. כך למשל היה המקרה של כ.ע, אישה בת חמישים וחמש שחשה ברע ופנתה לקבלת טיפול רפואי בחדר מיון בבית החולים הקרוב לביתה.
בבית החולים הרופא המטפל אבחן כי היא סובלת ממיגרנה ושלח אותה לביתה כלאחר יד. שלושה ימים לאחר הפנייה למיון החלו להופיע פרכוסים קשים וכ.ע פונתה בבהילות לחדר המיון בשנית. הפעם נקבע כי היא סובלת מדימום חריף ביותר שבעקבותיו סבלה מנכות צמיתה בפלג הגוף הימני שלה.
לפי חוות הדעת של הרופא המומחה שהעיד במשפט, האבחון הרפואי שבוצע בעת הביקור הראשון שלה במיון לקה בחסר כתוצאה מהתרשלות.
לפי התסמינים שהציגה ולפי סיפורה האישי כל רופא סביר אחר צריך היה להפנות אותה לבדיקת הדמיה רפואית. עם זאת, הרופא שטיפל בה סרב לשלוח אותה לבדיקת הדמיה כיוון שחשש מפני מצב שבו ייחשב כרופא ששולח כל אדם שמגיע עם כאב ראש לבדיקה יקרה מאוד.
בסופו של דבר נחתם הסכם פשרה לפיו בית החולים סרב לקבל את האחריות לנזק שנגרם לכ.ע אך הסכים לשלם לה פיצויים על סך מיליון ₪.
רשלנות באבחון ובטיפול בדימום תוך מוחי
מקרה מעניין נוסף שחשוב להזכיר בנושא זה הוא המקרה של ג.כ, פנסיונר בן שישים וארבע מנתניה שהגיע לחדר המיון עם תלונות על כאבי ראש מאוד חריפים. ג.כ שוחרר לביתו עם אבחנה של יתר לחץ דם וקיבל כדורים להורדת לחץ דם.
לאחר שלושה ימים מהיום בו שוחרר לביתו שב לחדר המיון כשהחלק הימני של פניו משותק לחלוטין ורק לאחר שבוע אובחן כסובל מדימום תת עכבישי. לאחר מתן האבחנה עבר ניתוח שמטרתו הייתה לנקז את הדימום ולאחר מכן בוצעו בו עוד שני ניתוחי מוח נוספים. חודשיים מאוחר יותר מצבו התייצב והוא הועבר למוסד סיעודי שם הלך לעולמו חמש שנים מאוחר יותר.
בכתב התביעה צוין כי לו היה מקבל טיפול רפואי מוקדם יותר, סיכוייו להחלים היו גבוהים יותר. בכתב ההגנה נטען כי המטופל המנוח היה אדם מעשן ובנוסף לכך היה אלכוהוליסט וסבל גם מסוכרת ולכן סיכוייו להחלים היו נמוכים מלכתחילה.
בסופו של דבר החליט בית המשפט כי מאחר וברוב המקרים טיפול מהיר יכול למנוע את הסיבוכים, הרי שדי בכך בשביל לפסוק כי בית החולים אכן אשם במקרה שלהלן.
סה"כ נפסקו לטובת אלמנתו פיצויים על גובה של שמונה מאות אלף שקלים בגין הסבל שנגרם למנוח בזמן האשפוז, בגין קיצור תוחלת חייו, בגין עזרת הזולת, הוצאות הקבורה, הוצאות נסיעה, הוצאות אשפוז ועוד.